לפני מספר שבועות, בעיצומה של תקופה לחוצה ומלאה במירוץ יומיומי, מצאתי את עצמי עומד מול הבריכה הכחולה שעמדה בחניה. לרכב שלי היה צבע של אפור מעושן שחשבתי שזה יכול להיות בול עבור פילים שמסתובבים באפריקה. כל כך הרבה זמן לא שטפתי אותו, שהתחלתי לחשוד שהוא יותר חבר שלי מאשר כלי רכב.
אז החלטתי להעביר יום רגוע בשטיפה. לקחתי דلو, סבון ומגבות ישנות והתחלתי לנסות להחזיר לו את השמלה היפה שלו. בהתחלה זה היה רק ממטרה פשוטה - לסיים את המלאכה במהרה ולהרגיש גאווה שחזר לי קצת תאימות ויזואלית.
אבל ככל ששיחקתי עם מים וראיתי איך הגבולות נמוגים מהמרכב, התחלנו לדבר; אני הרגשתי כמו מישהו שמנקז שנים של חוויות לתוך בדיחות ישנות או זיכרונות מתוקים. נזכרתי בכל הנסיעות שעשיתי איתו - החופשה בדרום הארץ, טיולים משפחתיים וטובות שנעשו ברגעים בלתי נשכחים עם חברים על הדרך.
הקשבתי למוזיקה ברקע והבנתי שטיפת הרכב הפכה לעסק לא רק לניקיון אלא גם סוג של מדיטציה. כל שטיפה גרמה לי לחשוב על רגעים קטנים ומשמעותיים בחיי שאני לפעמים שוכח לקחת זמן בשבילם.
ואז גיליתי דבר נוסף: כשהניקיון התקדם והרכב נראה הרבה יותר טוב, כך גם אני הרגשתי מרוגש יותר וזך יותר מבפנים. הוצא אותי מהרוטינה העמוסה והזכיר לי לצאת מדי פעם מתוך הקופסה הלוחצת שבה אנו חיים.
אם תוכלו ללמוד משהו מהסיפור הזה זה שלא חייבים לבוא לשטיפת רכב אצל מקצוען כדי להתחדש - אפשר למצוא רוגע במדע הפשוט הזה בבית וגם לגייס כמה דקות לרפלקציה עצמית. למדי לתת לעצמך את הזמן הזה לדיאלוג פנימי ולשים בצד את העולם לכמה דקות ביום.
שוטפים? עושים זאת בכל הלב! 🎉