הייתי בן 17 כשעליתי על ההגה לראשונה. נזכרתי כמה אני מתרגש מהמקרה הזה - זה היה אחד מהרגעים שהפכו לי את החיים. התחממות המנוע גרמה לי להתרגש כמו ילד קטן בחגיגת יום הולדת, והמרצדות של הבלמים שירו קולות מוזרים כאילו הן רוקדות לצלילי מוסיקה שאני לא יודע איך לנגן.
המורה שלי לנהיגה, עדי, הייתה אשת מקצוע אמיצה ובעלת לב גדול. היא הצליחה להפוך את כל השיעורים לחוויות שלא אשכח לעולם. ישבנו באוטו ומדברנו על הכל - החל מהדרכים הזורמות בעיר ועד לחששות שלי לגבי מבחן הרישוי будущий שמאיים כמעט על כל נער ונערה בגיל הזה.
לאורך השיעורים הבנתי שהנהיגה היא לא רק פעולה פיזית אלא גם חיבור רגשי עם הכביש ועם הדרך שמוליך אותי למקום החדש שלי - עצמאות! למדתי לקשר בין מה שאני מרגיש לבין איך שאני נוהג: ברגע שנבהלתי במפגש עם מכונית פתאומית או עם עגלת ילדים, מצאתי את עצמי מקטין גוף וכוח מסביבי במקום להיות בשליטה מלאה.
אז הנה טיפ פשוט: כשאתם יושבים מאחורי ההגה ואחריכם נמצא בעצם חיים שלמים ממתינים (ועושים בינג' הופס), קחו נשימה עמוקה ותזכרו - אתם לא לבד שם! יש לכם גם חברים ומשפחה שחולקים איתכם רגעים קטנים בנסיעות בדיקות לנרות בבית הספר וגם במסיבות סופו של שבוע.
עכשיו, כאשר אני חושב על היום שבו עברתי את המבחן והעטיפון הצהוב הידוע נתפס ליד שלי - חשבתי לעצמי שזה בדיוק הרגע עליו חלמתי בעודי שב בכיתה ומייגע שעות בקורס תאוריה. אבל האמת היא שגם אם היית נמנע מכל הטיפים והשיטות הנכונות - הפקת לקחים ממומחה כמוני תעלה לך פי אלף יותר במשא ומתן עם החיי שלך ביום יום.
עזבו אתֹם משניהם! כשתקלעו לשנות התיכון שלכם: תיהנו כל רגע מהמסע ותמשיכו ללמוד ולהשתפר עד שתדעו לרקוד כמו מקצוענים בכבישים שלנו!