בשכונה שלי יש מכולת קטנה, כזו שמזכירה ימים אחרים - כשהשכנים הכירו זה את זה, והסלים שלנו היו מלאים לא רק במוצרים אלא גם בסיפורים ובחיוכים. הבעלים שלה, מיקי, הוא אדם עם לב רחב. כל בוקר הוא פותח את הדלתות שלו בחום ובשמחה כאילו עשה זאת עבור משפחתו.
לפני כמה ימים נכנסתי לשם לקנות כמה מצרכים. כשאני מתקרבת לדלפק, אני מבחינה במישהי שישבה ליד מיקי. זו הייתה גברת זקנה מהשכונה שנראתה מעט חסרת אונים. היא ניסתה להסביר למיקי שהיא צריכה מוצר מסוים אבל לא ידעה איך לקרוא לו בעברית; בהתחלה חשבתי שזה מביך אותה ואני הולכת להציע עזרה.
אבל לפני שהספקתי להגיב, מיקי שיחק תפקיד של חכם היער - הוא התחיל לפענח את מה שהיא אומרת כמו בלש מיומן. "את מדברת על קוסקוס? או אולי על אורז?" שאל בעדינות ואפילו חייך אליה ברגישות. לאחר שקלט את התשובה הנכונה, הוא רץ לסטוק והביא לה בדיוק מה שהיא היתה צריכה.
המעמד הזה נגע בי מאוד; זה היה רגע שבו הבנתי עד כמה החנויות הקטנות יכולות להיות כמקום מחבר בין אנשים. כאן не מדובר רק בקניות שתיים או שלוש סלסלות אחרי יום עבודה - זו קהילה שיושבת יחד סביב פינת הקפה והשיחות.
אם אתם רוצים שאני אשלוף איזה טיפ לחיים מתוך הסיפור הזה - אז הנה: אל תזלזלו בחנויות המכולת השכונתיות שלכם! הן הרבה יותר ממקומות לרכוש בהם אוכל; אלה הם מקומות שבהם אנו יכולים לתמוך וליצור קשרים אנושיים אמיתיים עם האנשים שסובבים אותנו.
בסופו של יום, כשאתם נמצאים בחנות המכולת הקרובה לביתכם ונמצאים בתור לצד השכן שלכם שהיה מזמן בלתי נראה - זכרו שאולי אותו רגע קטן יהפוך לגדול אם תבקשו ממנו טיפים על מכסת הירקות או להתחלק בסיפור קצר על השבוע שעבר לכם... כי בסופו של דבר כולנו מחפשים מקום שיאפשר לנו להיות חלק ממשהו גדול יותר מרק עצמנו.