אני זוכר את הפעם הראשונה שנכנסתי לבית משפט. הייתי עדיין בשלב הלימודים, ומלווה חבר שלי שביקש עזרה עם תיק קטן שהגיש נגדו אדם אחר. אני זוכר את ההתרגשות שעטפה אותי - פסיעותיי נשמעו חזק על הרצפה המרוצפת, והתחושה הייתה כאילו אני צועד לתוך עולם חדש, מלא בדינמיקות בלתי נראות שעולות על כל דמיון.
כשנכנסנו לאולם הדיונים, מיד הרגשתי את הכובד שבתהליך המשפטי. השופט ישב גבוה למעלה כמו מנהיג מהאגדות, וכל הנוכחים היו מרותקים אליו. זה לא היה באוויר רק בגלל פסקי הדין שהוא נתן; זה היה גם ביכולת שלו להקשיב לכל מילה שמישהו אמר ולחבר אותה לתמונה הגדולה יותר.
בעיצוב מציאות יומיומית מלאה בקונפליקטים, המשפטנים הם האנשים שאותם ניתן לסמוך עליהם שיהיו שם כדי ללוות אותנו לרגעים מורכבים בחיים שלנו. באותו יום הבנתי שכשהבנאדם נפגש עם קושי משפטי או אישי שלא מצליח למצוא לו פתרון וצריך עזרה - הוא זקוק למישהו מקצועי שידע לדבר בשפה החוקית המורכבת ולהוציא אותו מהמקום שבו הוא תקוע.
מאותו רגע ועד היום אני מתעסק במשפטים והרגשתי שפשוט למדתי להשתמש בכוח הזה בשביל טובת הכלל. הגישה האנושית היא מה שמשנה הכול - בין אם מדובר בעבודה עם לקוחות או בהתמודדות מול עמיתים בתיקים מורכבים. כשאתה נכנס לנעליים של הזולת ומצליח להבין את הכאב שלו ואת הצרכים האמיתיים שלו, אתה מצליח לגשר על הפערים ולעזור לו לצעוד קדימה.
טיפ שאני אוהב לשתף במשך השנים הוא להשקיע אישית בכל לקוח שלך - תכיר אותו היטב! תושיט יד ותשמע באמת מה מפריע לו ומה חשוב לו בטיפול בתיק שלו. זה לא מספיק לדעת את החוק בעל פה; צריך לראות את האדם שמעבר למקרה. כי בסופו של דבר מדובר בבני אדם ובסיפור חיים שכל אחד מהם מביא איתו אל תוך הקירות הקרירים והמוגנים הללו.
אז כן, להיות משפטן זו עבודה קשה ולא תמיד קלה לזמן מלחיץ ונפשי לעיתים קרובות; אבל אם תשאלו אותי במבט לאחור, כל משפט וכל תיק משאיר בך חותם ומנחה אותך להיות בן אדם טוב יותר בכל יום מחדש.