לפני כמה שבועות, אחרי ששוב המחשב שלי קפא בפתאומיות בזמן שעבדתי על פרויקט חשוב, הגעתי למסקנה שאני חייבת לעשות שינוי. זה התחיל אצלי כמו חוויה מתסכלת. הייתי בשיא ההתרגשות שלי עם רעיונות זורמים בראש ואילו המחשב נראה כאילו הוא החליט לקחת יום חופש. כל הניסיון לחזור לאותה אנרגיה פורה הרגיש סוחט ולא מרגש.
לאחר שהעצבנות חלפה, החלטתי לפנק את עצמי ביום של שקט טכנולוגי. במקום לנסות לתקן את מה שהיה שבור, יצאתי לטבע הקרוב אליי. פשוט לשבת על הספסל בפארק ולהקשיב לרחשי החיים סביבי - לציפוריים שמצייצות ולרוח שנושבת בין העצים. גיליתי פתאום שיש משהו כה נפלא בלפרוש מהמסכים לפרק זמן קצר.
באותו יום לקחתי איתי מחברת ועצרתי לחשוב באמת מה אני רוצה להשיג מבחינת העבודה והיצירה שלי בלי הלחץ של הטכנולוגיה סביבי. כל מילה שכתבתי נראתה הרבה יותר ברורה כשהלב היה נקי ממכשירים ומזיקנים מחשבתיים.
מאותו רגע הבנתי שהמחשבים והאלקטרוניקה הם רק כלי - אך אם אנחנו לא מספיקים לעצור ולנשום בין השורות שלהם, יכולים להתעלם מהרעיונות הגדולים שנמצאים בתוכנו בעצמנו.
אם אתם גם מרגישים לפעמים שבועים בתוך הערפול הזה של מסך אחרי מסך או יודעים שהזמן עבר כשלידה לכם שלא הקדשתם תשומת לב למה שסביבכם - ממליצה בחום לתת לעצמכם הפסקה קטנה מכל הציוויליזציה הזו ולעבור לעולם החיצון קצת כדי להזכיר לעצמכם מי אתם ומה ייחודי בכם.
זה בדיוק האסימון שאחרי יום כזה הרגשתי איך הכול מתחבר מחדש אצלי וכמה הכוח שבידיים שלנו לא נגמר במקלדת ובמסך קטן אלא בצורך האנושי הבסיסי שלנו להתחבר - קודם כול לעצמנו.