לפני כמה שנים, כשאני הייתי בן 23, לקחתי את הצעד הראשון לעבר שינוי של ממש. ישבתי עם עצמי והבנתי שדווקא הנקודות הקטנות בחיים - כמו קעקוע קטן על הזרוע שלי - יכולות להיות מפתח למשהו הרבה יותר גדול. זה היה יום שמשי של סוף אביב, ואני עוד זכרתי בבירור את הרגעים שבהם חלמתי על הסימן הזה שיהיה שלי.
בהתחלה זה היה רק רעיון - סימן מיוחד שילווה אותי לכל אורך הדרך. אבל ככל שעבר הזמן התמלא בלבול וחששות: האם אני באמת רוצה לעשות את זה? האם הקעקוע יישאר איתי לנצח? מה אם אני אתחרט? בסופו של עניין החלטתי ללכת על זה, ובחרתי באמנות שמדוברת בשפה שלי - ציפור קטנה שהתעופפה מעל גבול האדמה.
כשנכנסתי לסטודיו נרגש, העצבנות השתקפה בעיניים שלי. המראה של מכונת הקעקועים כמעט הפחיד אותי - אבל אז הגיע האמן והחל להרגיע אותי במילים חמות ובחיוך מדבק. כל תהליך הקעקוע עצמו הפך למצווה של ממש; עברו לי מחשבות רבות בראש - על דרכי הבחירה בחיים ועל כל מה שאני רוצה לשדר לעולם.
לאחר שסיימנו, כשיצאתי החוצה, הייתה לי תחושה שלא הכרתי עד אז; מתוך הכאב יצא משהו מרגש ואמיתי - התחליף לחוש הישג אישי ששינה בי משהו פנימי ברמה עמוקה. הבנתי שזה לא רק קעקוע אלא חלק ממני עכשיו - סמל שלא אאפשר לו להישכח אי פעם ולזכור תמיד להתרומם מחדש כמו אותה ציפור.
אם אתם מתכוונים לקעקוע או פירסינג, חשוב לקחת רגע לחשוב מה הוא אומר לכם ומה אתם רוצים שהוא יייצג בעתיד שלכם. ועדיף ביותר לבחור אמנים שאתם מתחברים אליהם; העבודה שלהם היא לא רק טכניקה אלא גם רגש.
מאחוריי כבר שנה מאז עשיתי אותו קעקוע ואני לא מתחרט בכלל. להפך! אני חושב עליו בכל פעם שאני מביט בראי ומוצא בו השראה למלאכה היומיומית שלי ולעבור דרך החיים שלא תמיד פשוטה אך בהחלט שווה לחיות אותה כך שבכולנו תהיה איזו "ציפור" שמתעופפת ברחבי הנשמה שלנו.