הייתי שם, באמצע חיי, כשפתאום הרגשתי שאני לא מצליחה להתמודד עם כל מה שהחיים זורקים עליי. העבודה הייתה מתישה, הלו"ז היה עמוס ולא היו לי רגעים של שקט פנימי. זה היה בדיוק כשחברים שלי התחילו להמליץ על שיעורי יוגה ופילאטיס. בהתחלה הייתי Skeptic - "איך אפשר להתמקד בגוף בזמן שהראש שלי רץ בכל הכיוונים?" אבל הסקרנות גברה על החששות, החלטתי לנסות.
נכנסתי לסטודיו הראשון שלי, והאוירה הייתה קסומה. אור רך חדר אל החלל דרך חלונות גדולים, והמוזיקה השקטה אמנם לא הפריעה למחשבותיי המתרוצצות אך דווקא עזרה להן לנמנם קצת. המורה קיבלה אותנו בחיוך רחב וידאג שהיא תעזור לכל אחד למצוא את מקומו.
כשהתחלנו בתרגול הרגשתי איך כל פחד וכל מחשבה מעיקה פשוט מתחילים להת dissipate מתוך גופי. החיבור הזה בין הנשימה לתנועה - פתאום התחלתי להבין את הכוח של הקיום כאן ועכשיו. אחת התובנות הכי משמעותיות שצברתי במשך הזמן שעבר מאז היא שאין דבר רע בלתת לעצמך הפסקות: הגוף זקוק לחיזוק פיזי גם לנפש שלנו יש צורך במרווחים כאלה ואחרים כדי להיות רגועה יותר.
טיפ קטן שאני רוצה לשתף הוא לבחור סטודיו שמתאים לכם כמו כפפה ליד. קחו את הזמן לדבר עם המורים, לבקש מידע ולפעמים אפילו ללכת לשיעור ניסיון לפני שמסמנים מקום מושלם עבורכם.
לא משנה אם מדובר ביוגה רגועה או פילאטיס דינמי; כל שיעור מציע כרטיס כניסה לעולם חדש שבו אנחנו מחזיקים באפשרות לרפא ולהתחזק באופן מלא ומעורר השראה. תנו לעצמכם הזדמנות להרגיש את הדופק של חייכם דרך הגוף שלכם - אני מבטיחה לכם שזה יהיה שווה את זה!