לפני כמה חודשים, יצאתי לדרך חדשה - ממש כך. ישבתי על ההגה בפעם הראשונה עם המדריך שלי, עיניי מתמלאות במתח ובציפייה. זה היה אחד מהרגעים שזכורים לי כאילו היו אתמול. כשנכנסתי לאוטו, לבי דפק כמו משוגע. פתאום הרגשתי שאני לא רק נוסע על הכביש; אני פותח שער לעולם חדש.
המדריך שלי היה אדם נפלא, שהשקיע את כל כולו בלימוד שלי, אבל מה שנחרת לי בזיכרון היה השיחה שלנו במהלך אחד השיעורים. הוא סיפר לי שבדיוק כמוני, גם הוא פחד מלהיכנס לתוך מכונית בזמן שהוא למד לנהוג. זה החזיר אותי אחורה לשורשים: הפחדים שלנו הם הרבה פעמים משותפים ומלחיצים מאוד בתחילה.
בתחילת השיעור הראשון, ניסיתי להתרכז בבלמים ובמצמד עד שפתאום הבנתי שאם אני אמשיך ככה, אני אפסיק ליהנות מהחוויה הזו לגמרי. אז החלטתי לקחת נשימה עמוקה ולהתמסר לנהיגה עצמה ולא רק לפעלתנות של הדוושות וההגאים.
והיו רגעים נפלאים שבהם פשוט הזרמתי לעצמי מוזיקה קצבית ברקע ושיחקתי עם התחושה הזו של להיות בנוכחות רגעית בכביש; השמש זרחה ונתנה אור מיוחד לכל דבר שסביבי והרוח נושאת איתה הבטחה לחופש חד פעמי. גיליתי שכשהלב פתוח וכשאני מתחבר לרגע - הנהיגה הופכת להיות לא רק מקצוע אלא חיבור בין גוף לנפש.
אז מתכון קטן להצלחה? אל תחששו לפתח קשר עם הדרך שאתם נוסעים בה ואל תראו בזה סתם מטלה ללמוד משהו “חדש”. צאו לקראת האתגרים אם אתם רואים בהם הזדמנות לצמוח; כי כל שיעור כזה מגלה עוד צדדים חדשים בתוכנו עצמנו.
בעיני רוחי כבר ראיתי את עצמי נוהג לבד בערבי קיץ חמימים כשהמון חברים סביבי שמחים וחוגגים - וזאת הייתה הסיבה שתמיד הייתי ממוקד ולא נותן למתח להשתלט עליי.
בסופו של דבר לימוד נהיגה הוא מסע פנימי שעוברים בו שינוי וצמיחה אישיים שמשפיעים בצורה רבה על החיים עצמם.
אם אתם עומדים להתחיל או שאתם בעיצומו של התהליך הזה - זכרו שהמסלול הוא לפחות באותה מידה חשוב מהרכב עצמו!
