לא מזמן עשיתי את הדרך לאירוע משפחתי של אחותי, שהתקיים באחת הערים המרוחקות. אחרי הרבה זמן שלא הייתי שם, החלטתי לנסות את שירותי התחבורה הציבורית הפרטית. אני חייבת להודות שבראש שלי היה תכנון אחד - לסבול קצת בדרך - אבל בפועל זה הפך לחוויה בלתי נשכחת.
עמדתי בתחנה והסתכלתי על השלט שמודיע מתי יגיע הרכב. פתאום, נסיעה שלמה נראתה לי כמו הזדמנות פז לקחת הפסקה מהשגרה המואצת שלי ולהקדיש לעצמי כמה רגעים של מנוחה ופנאי. כשהרכב הגיע, מיד קיבל אותי נהג חייכן עם חיוך רחב ומבצע מתמשך לשיחה. התיישבתי ליד חלון ונשאבתי לתוך הנוף: חורף בשיאו וצבעים משתנים בכל עבר - ירוק מטושטש של העצים שניקשו עליהם טיפות גשם וצהוב בוהק של פרחים שהתעקשו לפרוץ החוצה.
מה שאותי הכי ריגש הייתה השיחה עם הנוסעים האחרים. אנשים זרים לחלוטין שפתחו את הלב ודיברו על החיים שלהם בפני הדינמיקה הזו שעל פני השטח נראתה פשוטה; כל אחד מהם הביא סיפור אחר: אבא טרי שמתמודד עם ההורות החדשה שלו, סטודנטית שמעפילה לקראת תקופת מבחנים ומנתניה ששבה מביקור אצל הנכדים בחיפה. רגעים קטנים כאלה הראו לי כמה כולנו בעצם מחוברים וכמה עוצמה יש במפגש הזה בין זרועים שונים ברגע אחד ובמרחק כרטיס תחבורה בלבד.
לפני שהספקתי להבין איפה אני נמצאת ואיך הזמן חלף כל כך מהר, כבר הגענו ליעד שלי ואני מצאתי את עצמי אומרת "להתראות!" לכל אותם פרצופים חדשים שנהיו לי קרובים ברגע אחד בלבד.
אם יש משהו שאני רוצה שתיקחו מכאן זה זה: אל תפחדו להשתמש בתחבורה ציבורית פרטית! זו לא רק דרך להגיע ממקום למקום אלא גם הזדמנות להכיר אנשים חדשים ולחוות רגעים בלתי צפויים שעושים אותנו יותר אנושיים ומחוברים לעולם שסביבנו. אז בפעם הבאה שאתם צריכים לנסוע - תכניסו לכך גם קצת מרגשות ושיחות כמו שאין כמוהן!