לפני כמה חודשים, החלטתי לשדרג את הפינה הקטנה שלי במרפסת. היה לי חלום קטן - ליצור שולחן ישיבה מעץ, כזה שיהיה מקום לפגישות משפחתיות או סתם להיות שם לבד עם כוס קפה והספרים שלי. לא הייתי נגר בהכשרה, אבל משהו במחשבה על עבודה ידנית החזיר אותי לתקופות ילדותי שבהן הייתי משתעשע עם אבא בכנסיית הנגרות שלו.
באותו יום ניסיתי לרכז ידע ולתכנן מה יהיה בדיוק השולחן שלי. בעבודת מחקר קצרה - כמה סרטונים ביוטיוב וכמה כתבות עברית שקשורות לנגרות - הבנתי שהדבר החשוב ביותר הוא התחלה נכונה. התחלתי להבין את המשמעות של סוגי העצים, איך מכינים רגליים יציבות ואפילו גיליתי למה כדאי לצבוע את השולחן בסוף ולא בתחילה - לטובת איכות העבודה.
כשהגעתי לחנות חומרי הבניין המקומית, עמדתי מול מדפי העץ והשאלות הציפו אותי: מה לבחור? אורן? אלון? בוק? לקח לי זמן להרגיש את כל סוגי העצים שבחרתי, וכל אחד מהם סיפר לי סיפור שונה. לבחור בעץ זה כמו לבחור חבר טוב - צריך לחוש שאפשר להסתמך עליו לאורך זמן.
בסופו של דבר חזרתי עם לוחות אורן בבית בגוון חם. בתחילת העבודה הרגשתי קצת אובד עצות וגיליתי שהדברים לא תמיד יוצאים כפי שתכננתי - איפה שיש ציפורים דיברו גם עדינות וגם חבילות מאבק ועבודה גדולה של הפרשות עדיין היו מחכות לי.
עבדנו שבועות ספורים ולא פעם אחת שקלתי לוותר ולהזמין שולחן מוכן מהאינטרנט. אבל משהו בשקט הזה ובתחושת היצירה שעמדו באוויר ניצחו בכל פעם מחדש. לבסוף כשסיימנו להתעסק במשקלים ובחיבורים, אני זוכר שהתבוננתי בו גאה ומלא סיפוק: השולחן לא היה מושלם אבל הוא היה שלי! שם יצרנו רגעים שלא יחזרו - פיקניקים משפחתיים ברוח הקיץ ונישוקים בליל חג המולד.
אני למדתי שהנגרות היא הרבה יותר מסתם עבודה עם ידיים; זו אמנות שמחברת אותנו לעצמנו ולהיסטוריה שלנו תוך כדי תהליך היצירה עצמו.
אז אם אתם מתלבטים להתחיל פרויקט נגרות משלכם - עשו זאת! אין כמו לעבוד בידיים שלך ולעשות דברים מתוך אהבה ורצון לגרום להם לקרות.
שיהיה לכם יום מלא השראה!