לפני שנים רבות, כשהתחלתי את לימודי המשפטים, הייתי מלא בהתלהבות ובציפייה. חלמתי להיות עורך דין מצליח, להביא צדק לעולם ולעזור לאנשים במצוקה. אני זוכר היטב את היום הראשון באוניברסיטה, איך ישבתי בכיתה והקשבתי למרצה שמספר על אחריות מקצועית ועל כבוד מחוץ לכותלי האקדמיה. כל מילה שלו הדהדה בי והשפיעה על הדרך שבה הסתכלתי על המקצוע.
לאחר כמה שנים של לימודים אינטנסיביים ומלחיצים הבנתי שמה שהופך אותנו למשפטנים טובים זה לא רק הידע שלנו בחוק או בנושאים טכניים אלא גם החיבור האנושי עם האנשים שאנחנו משרתים. זכור לי מקרה שבו ייצגתי לקוח שלא היה לו כסף לשלם עבור שירותי משפט שיעזרו לו לפתור בעיה גדולה שהוא נתקע בה. הוא הגיע אליי בשברון לב ואני החלטתי לקחת אותו כמקרה חינם, מתוך תחושת שליחות.
כאשר סיימנו את ההליך המשפטי, הוא פנה אליי ואמר: "אתה לא מבין עד כמה השינוי הזה משפיע על חיי". זה הרגע שבו הבנתי עד כמה ההשקעה שלי מספקת יותר מאלפי תיקים הסתדרותיים שיכולתי לטפל בהם תוך כדי ריצה אחרי הכסף. דחף פנימי לומר שהמקצוע הזה הוא הרבה יותר מעסק - זו הזדמנות לשנות חיים באמת.
אז טיפ שאני יכול להציע בהחלט נתפס בקונטקסט הזה: הקדישו זמן להקשיב ללקוחות שלכם מעבר לדברים הטכניים שהם אומרים לכם. שאלות פשוטות כמו "איך אתה מרגיש עם המצב?" או "מה הכי חשוב לך שיקרה?" יכולים לחשוף עומקים שלא חשבתם שיש להם משמעות רבה מאוד לצורך ההליך עצמו.
לתומי הפכנו לתובעים או מגינים אבל למעשה אנחנו גם פסיכולוגים וסנגורים של רגשות וחוויות אנושיות. כך אני מתכוון להמשיך ולהוביל את דרכי בארץ המשפט - בידיעה שכדי להיות מלחמים אמיתיים בצדק צריך לסמוך על הלב שלנו באותה המידה כמו על הידע שנמצא לנו בראש.
שתפו אותי - מה הרגע ששינה עבורכם משהו בתחום?