לפני כמה ימים מצאתי את עצמי מסתובב ברחובות תל אביב באמצע יום שישי, כשפתאום הריחות האלו התחילו ללטף אותי - כאילו מישהו חיבק את כל העיר עם ניחוחות קסומים של לחם טרי. זה היה שעת צהריים והכנות לשבת ממש על סף הדלתות. נכנסתי למסעדת "לחם ואהבה" ולרגע נשארתי ללא מילים.
התיישבתי ליד חלון גדול, שהציג לי נוף אורבני חיים, אנשים רצים עם שקיות מהשוק, ילדים צוחקים ונהנים - כל התמונה הזו הייתה כמו ציור חי. המלצרית החביבה הגישה לי תפריט משמח ומלא בכל טוב; אבל אני ידעתי מראש שאני רוצה רק דבר אחד - את הלחם הבית שלהם.
ולמה? כי הלחם הזה לא סתם לחם. הוא מסמל בשבילי יותר מעוד מאכל טעים. מדובר באוכל שנעשה באהבה ובטכניקות קדומות ששמרו על טעם אמיתי וכנה. שאבתי לתוך נשמתי כל ביס מדויק של קרום פריך ורך בפנים, ובין הנשימות השתעשענו בשיחה קצרצרה עם הסועד השכן שלי - גבר מבוגר שסיפר לי איך גם בבית שלו ההכנה של לחם היא אירוע משפחתי לכל דבר.
אותו רגע זכירה נראה למראית עין פשוט, אך עבורי הוא עורר זכרונות מרגשים מחופשות משפחתיות במטבח אצל סבתא שתחיה, שם הבצק היה מתפשט כמו החיים עצמם: לפעמים דביק ולא ברור מה ייצא ממנו בסופו של תהליך.
אם יש טיפ שאני יכול לתת לכם אחרי החוויה הזאת? אל תהססו לבחור מקום שמזכיר לכם דברים מהעבר שלכם ותנו לזה לדבר אליכם. אוכל לא צריך להיות רק מזון לגוף אלא גם מנוע לרגש וזכרונות יפים.
אז בפעם הבאה שאתם נפגשים עם חברים או משפחה במקום חדש - נסו למצוא את הפינה שמחזירה אותך למשהו מוכר ומוכר לך בלב! כדאי לדעת שלהרגיש ולהתרגש זו הדרך הנכונה ליהנות מכל ביס וביס שיש לעולם להציע לנו.
post_6935cbe203089