הייתי בחנות אמנות אחת, כזו שמרגישה כמו מסע בשדות של יצירתיות. כשנכנסתי, נעטפתי בריחות צבעים ושמחת חיים. מתצוגות הפיסול עד לציורים הקטנים שעל הקירות - הכל שם היה פשוט קסום.
עברתי בין המדפים, והלב שלי רק התרחב. פתאום תפסה את עיניי תמונה קטנה של נוף מרהיב - גבעות ירוקות עם פרחים ססגוניים שמנערים את האבק מיום רגיל. זה לא היה ציור ינשופי או ריאליסטי מדי; זו הייתה עבודת יד שנגעה במקום כל כך עמוק שהרגשתי כאילו היא מדברת אליי.
וכאן מגיע הרגע הקטן שגרם לי לחשוב: מה בעצם יש באמנות הזו? למה אנחנו מתחברים לזה כמו שאנחנו עושים? אולי בגלל שזה סוג של שפה שתמיד הייתה שם - היא מספרת סיפור שאינו זקוק למילים כדי להתממש, ועולם פנימי שלא תמיד מצליח לבוא לידי ביטוי ביומיום שלנו.
בסופו של דבר, קניתי את התמונה ההיא. לא בגלל שהיא הכי יפה או יקרה בחנות, אלא בגלל שהיא עוררה בי תחושת געגוע למקומות שאני אוהבת ולזמנים אחרים שבהם הייתי מאושרת יותר. וכשהבנתי זאת, גיליתי גם איך לכל אחד ואחת מאיתנו יש את העבודות האלו שמתכתבות עם הנשמה שלנו ופותחות דלתות לתחושות שנדמה היה שכבר שכחנו.
אם אתם הולכים לחנויות אמנות כאלה בעתיד - אני ממליצה לכם לתת לדברים לדבר אליכם. אם תמצאו חפץ קטן או יצירה גדולה ששואבת אתכם פנימה ומראה לכם משהו על עצמכם או על החיים שלכם - אל תהססו לקחת אותם הביתה ולהכניס אותם לחיים שלכם.
כל פרט מנושא האמנות יכול להיות השראה חדשה ומלהיבה ביום יום שלנו. אז בפעם הבאה שאתם נכנסים לחנות כזו - תשאלו את עצמכם: "מה זה אומר לי?" תנו לבונוס הזה להוביל אתכם למסע הלא נגמר של גילוי עצמי והתפתחות אישית דרך העולם המופלא הזה שנקרא אמנות.