בשבוע שעבר, ישבתי במשרד הקטן שלי, מנסה להשלים פרויקט של כמה ימים. המחשב על השולחן עמד בחזית, כמו קפטן נועז שמוביל אותי לחוף מבטחים. אבל ברקע היה גם הטלפון הנייד שלי - הזהב המופלא שכולו גירויים. כל התראה הייתה קריאה לעקוב אחרי מה שקורה בעולם החיצוני; עם כל רעש קטן מהטלפון, חיפשתי תשומת לב.
בהתחלה ניסיתי להילחם בזה - לסגור אפליקציות ולמנן את הזמן כדי לא להתפרע ברשתות החברתיות. אך ככל שהשעות חלפו והלחץ הפך גובר, מצאתי את עצמי מתפתה לבדוק "רק עוד פעם אחת". אז פשוט קמתי מעבודת המחשב שלי וניגשתי למשהו פיזי יותר: מדפסת חדשה שרכשתי לאחרונה.
הלכתי אל המדפסת באיטיות כאילו אני פוגש חבר ותיק. סיקרן אותי לשחק איתה קצת ולראות איך היא פועלת באמת. לחצתי על כפתור ההדפסה בפעם הראשונה וראיתי את הדף יוצא ממנה נקי ומסודר - הרגש הזה של לראות דבר שנעשה על המסך פתאום יושב ממש מולך הוא משהו שלא כדאי לקחת כמובן מאליו.
אז בלב הפנאי עבר לי מחשב מעניין: האם אנחנו לפעמים שוכחים להעריך את הדברים הפשוטים? ברור שאנחנו חיים בעידן דיגיטלי מרגש עם כל האפשרויות הללו בידינו, אבל אולי לפעמים צריך גם לחזור אחורה רגע בשעה ולהתרכז במה שבאמת חשוב - התקשורת האנושית שלנו עם הכלים והמכשירים עצמם ולא רק עם המסכים.
טיפ שאני יכול לתת מכל הלב? קחו לעצמכם מדי פעם זמן לנתק מהמסכים ולעצב מחדש את החוויות שלכם עם ציוד המשרד שאתם עובדים איתו. נסו למדוד דברים בדרך אחרת - לצייר משהו ביד או אפילו לרשום מחשבות בדף paper זאת הדרך בה תוכלו למצוא מחדש השראה והחדשות הכי רלוונטיות עבורכם זו האמנות של איזון החדשנות יחד עם דברים פשוטים וטבעיים.
כל זאת גרם לי להבין שאנחנו לא רק משוחררים מכבלי העבודה שלנו כשיש לנו מחשבים חכמים-גם הציוד הישן יכול להביא אותנו לחשיבה חדשה ורעננה אם ניתן לו צ'אנס!