כשהחלטתי לקחת את בינגו, הכלב שלי, לדוגי פארק לראשונה, לא ידעתי למה לצפות. הייתי מלא התרגשות אבל גם קצת חשש - מה אם הוא לא יתחבר עם כלבים אחרים? מה אם הוא ירצה לברוח או, חלילה, יפחד? ביום שבת אחד השמש זרח עלינו והרגשתי שהגיע הזמן לשחרר את יכולותיו החברתיות של בינגו.
הגענו לדוגי פארק ששLocated בשכונה קרובה. מיד כשנכנסנו שער הפארק נפתח וחשף עולם חדש ופועם. ריחות שונים, קול צחוק הילדים ומשחקים של כלבים קטנים וגדולים בו זמנית קיבלו את פנינו. אני שומע צרחות שמחה ורואה כדור מתגלגל כאן ושם - ומרגיש איך מופיעה לי חיוך כזה רחב שלא רציתי להפסיק.
בהתחלה בינגו היה קצת מהסס. הוא עמד מאחוריי במבט חקרני בזמן שכלבים רצו להשתעשע זה עם זה בצדדים. שאבתי עמ深 נשימה ואמרתי לו: “יאללה חבר! תעזוב את הכתף שלי ותעשה חיים!” לאט-לאט הוא התחיל לנוע, ואיזה שחרור זה היה לראות אותו סוף סוף מחייך!
הייתי המום מכמות הכיף שהוא יכול לחוות ברגעים פשוטים כאלה. ראיתי איך קל לשבור את המחיצות כשכלב קטן מתקרב אליו ובמקום להרתע הם מתחילים לרוץ יחד ולפרוש כנפי חברות אמיצה.
מה שהכי גמר אותי זו הייתה הפגישה עם ניסים, בעל כלב מסוג פודל בשם פידל. ניסים סיפר לי שבאותו דוגי פארק מצא חברה טובה לכל החיים וגם חבר אחר לצאת איתו לטיולים ארוכים במיוחד בסוף שבוע - וזה רק מדוגית אחת למעלה מעשור!
בסוף הביקור החלטתי שזה הולך להיות תענוג שבועי שלנו! מעבר לכך שהתקשרויות חברתיות בגיל צעיר הן חשובות מאוד לכלבים (ולנו), גיליתי גם שכמה רגעים שאני משקיע בבינגו באמת עושים פלאים לו ולי בעצמי - כי ברקע הצחוק של הכלבים והשמחה שלהם יש משהו שנוגע בליבה של מי שאנחנו.
אז אם עדיין לא הייתם בדוגי פארק הזה או במקום דומה, אני ממליץ לכם בחום לנסות! זה יכול להיות יותר מסתם מקום לרויאל דיודות ולאוזן המושלמת שלכם; אולי תפגשו שיחה מרתקת שתשנה לכם יום וגם חיים.