כשהייתי ילדה, אחת ההנאות הגדולות שלי הייתה לבקר בספרייה העירונית. היו לה מדפים גבוהים ומלאים בספרים שעמדו שם, כמו ידידים ישנים שממתינים לסיפורים חדשים. כל ביקור היה חוויה חדשה: הייתי מטיילת בין השורות ומלטפת את גב הספרים, מריחה את ניחוחות הדפים הישנים. היה משהו מאוד מרגש בהרגשה שאתה חלק מעולם אינסופי של דמיון וידע.
זוכרת שכל פעם שהגעתי לשם, התבוננתי בדרך שבה הצעירים והמבוגרים כאחד סוקרים בעיניים מזוגגות ספרים שונים. פעמים רבות מצאתי את עצמי משוחחת עם הספרניות המקסימות שידעו בדיוק לאיזה ספר להפנות אותי לפי מצב הרוח שלי באותו רגע. כך גיליתי דמויות בלתי נשכחות - מהנסיכה שעל פי זהוב ועד הגיבור האמיץ שחווה הרפתקאות מסמרות שיער.
השבוע ביקרתי שוב באותה ספרייה אחרי שנים רבות שלא רגלתי בה. הפתיע אותי למצוא אותה כמעט זהה, יחסית לזמן שעבר. הטון שלה היה מוכר ומשמח: ריחות הדפים עדיין פלשו לאפי והקירות הכחולים המשיכו לספוג מאות זיכרונות מחיי ילדים ונוער.
בחרתי לי כמה ספרים והתיישבתי בפינת הקריאה בשקט נגלה לרגע החום הבלתי נגמר שבחוץ, ולא יכולתי להימנע מלחשוב על השרשרת הזו של אהבת קריאה שעוברת במשפחה שלנו - מאמא שלי שסיפרה לי סיפורים בכל ערב כאשר הייתי קטנה, דרך אחותי ששואלת לפעמים אם אני מכירה איזה סופר או קלאסיקה מסוימת.
אם אתם לא מבקרים בספריה או שמשהו גרם לכם להתרחק ממנה במשך שנים רבות - אני ממליצה בחום לחזור! תרצו לגלות עולם חדש ולהרגיש מחדש איך מבחר הספרים יכול ללוות אותנו לאורך החיים גם ברגעים קשים במיוחד וגם בשעות נפלאות.
והטיפ שלי? פשוט לכו לעשות סיבוב קצר בין המדפים וחפשו ספר שאין לכם מושג על מה הוא מדבר - אולי תופתעו לגלות שהוא ייקח אתכם להרפתקה שלא חלמתם עליה!