לפני כמה חודשים, מצאתי את עצמי יושב בבית קפה בתל אביב, מדבר עם חבר טוב לעסק שהוא איש טכנולוגיה. הוא סיפר לי על התחביבים שלו בכתיבת קוד והאתגרים שהוא נתקל בהם בעבודתו בחברת תוכנה קטנה אך מאוד יצירתית. לא יודע אם זה היה הקפה או האווירה מסביב, אבל פתאום נזרק פנימה מחשבה: כל הכעסים והלחצים בעבודות המייטב - אפשר היה להפוך אותם למשהו חיובי.
חברות תוכנה רבות חיות ופועלות בעולם תחרותי מאוד, וכולנו מכירים את הסיפורים על לוחות זמנים לחוצים ותקלות בלתי צפויות. אבל מה שבאמת מחזיק את העסקים האלה זו האנושיות שמאחורי הקוד. זה יכול להיות צוות שממריא יחד באתגרים או אנשים שזוכרים לשתף פעולה גם כשזה קשה. אותו חבר שלי סיפר על יום שהכל התבלבל - מוצר גדול היה אמור לצאת לשוק ולא עבד כמצופה. במקום להיכנס לרוח רעה, הצוות ישב יחד ודיבר על הבעיות בפשטות ובפתיחות. הרגע הזה הפך לכרטיס ביקור בשבילם; הם הבינו כי ההצלחה לא רק בניסיון לסיים פרויקטים אלא בבניית קשרים אמיתיים בדיאלוג.
ולמה אני מתכוון? אנחנו פעמים רבות עסוקים בלרדוף אחרי הטכנולוגיה החדשה או אחרי פתרונות שאנחנו חייבים להביא מיידית ללקוחות שלנו, ואם אנו שוכחים להזכיר לעצמנו לדבר בכנות ובפתיחות עם האנשים סביבנו - החוויה הניהולית נשארת שטחית וכואבת.
אז הנה טיפ קטן שלי: אל תהססו לדבר אחד עם השני לגבי טעויות ואתגרים שאתם פוגשים בדרך! תמיד אפשר למצוא דרך ליצור הזדמנות מתוך כאוס ולגלות מחדש את ערך החברה שלכם - בגובה העיניים של בני אדם וזה מה שחשוב באמת!
כמו שאמר חברי בסיום השיחה שלנו - "בשלב מסוים הקוד станет מיותר אם אין לנו קשר אנושי". אז בפעם הבאה שאתם עובדים בפרויקט חשוב או מזהים תקלה לא צפויה, עצרו רגע ונצלו את ההזדמנות לדבר ולהתחבר שוב למה שעושה אותנו בן אדם קודם כל ואחר כך אנשי טכנולוגיה מוכשרים.