מי שחשבתם שהובלה זה דבר פשוט - טעות, חברים. לפני כמה חודשים עברתי דירה, ומה שאמור היה להיות יום של שמחה הפך ליום מלא בלחץ ובתחושות אמביוולנטיות.
כשהגיע היום המיוחל, עמדו אצלי בבית כמה חברים טובים עם חיוכים רחבים ומצב רוח טוב. אבל כשפתחנו את הדלת לחדר שלי והתחלנו להוציא صندوق אחרי صندوق, הבנתי שזה לא יהיה כל כך קל. במשך שנים רבות חייתי בדירה הזו - כל פינה זכרה אותי: השולחן העגלגל שבו ישבתי עם חברים על כוס קפה באמצע הלילה; הקירות שזכרו צחוקי ילדים שחגגו ימי הולדת; ואפילו הארון שנשמר בו תלבושת מהטיול הגדול שלי בחו"ל.
כל פריט שעבר ליד ידי הוביל אותי למסע קטן בזיכרונות: כיור ישן מלא בפריטים ששמרתי לשנים רבות; ספרים שליוו אותי ברגעים קשים ושימשו לי כמקום מפלט; וכמובן - אלבומי תמונות שהחזירו אותי רגע אחד אחורה בזמן.
רגע מרגש במיוחד היה כשמצאתי מכתב ישן מחברה טובה שעזבה את הארץ. התיישבתי לרגע על הרצפה והתפעלתי מהמילים שהיא כתבה לי - עד כמה היא חשבה שאני איש חזק ונחוש בכל מה שנוגע לחלומות שלי. זה הרגיש כאילו אני מכניס ארגז שלם של רגשות יחד עם הציוד שלי לדירה החדשה.
טיפ אישי לגבי הובלות? אל תהססו לקחת פסק זמן במהלך העומס ולהיזכר במקומות או בעובדות שפעם היו נראית אינדיקציה למישהו שהייתם אז. הרכבת החוויות הללו לתוך האריזות שלכם יכולה בסופו של דבר להפוך את המעבר למשמעותי יותר מאשר סתם לעבור לדירה חדשה.
אז בשבוע האחרון התמקמתי בדירה החדשה ויצרתי בה חללים שמתאימים לי - בדיוק כמו שעשיתי במקום הקודם. אני מבין עכשיו שמעבר הוא לא רק פעולה פיזית אלא גם מסע פנימי שכולל הרבה מאוד רגעי עצירה והרהור על מי שאנחנו ומה אנחנו רוצים להיות בעתיד.
בסופו של יום, ההובלה היא חזקה יותר משקולה שלה על גבי המשאית - היא מקיפה אותנו ברגשות וזיכרונות שאין להם תחליף.