לפני כמה שנים, כשנכנסתי לכיתה י' בבית הספר התיכון, הרגשתי שהעולם שלי מתהפך. את כל מה שחשבתי שאני יודע, הייתי צריך להשאיר מאחור ולהתמודד עם עולמות חדשים של ידע - גיאוגרפיה, ביולוגיה ומקצועות שהרגישו לי כמו גידול של תודעה חדשה. אחת החוויות הכי חזקות שלי היתה כשהמורה שלנו ביקשה שנפתח ספר לימוד חדש על מדעי החיים.
מוזר לחשוב איך אני זוכר את הריח של הדפים החדשים ואת הקולות של חברי הכיתה שהתלחשו ביניהם בעודנו פותחים את הספרים עם ההרגשה שיש לנו שני תפקידים: להיות תלמידים מצטיינים ובו זמנית ילדים רגילים. הסתכלתי על הגרפיקות והאיורים המרהיבים בספר והתאהבתי מיד. פתאום הבנתי שאפשר לקחת חומר יבש ולעשות ממנו משהו חי ומעניין.
במהלך השנים שחלפו מאז למדתי הרבה יותר מסתם נתונים וידע. העמקתי במושגים, נאלצתי להבין ולחקור לעומק, והדברים לא תמיד היו קלים או מובנים מאליהם. אבל בכל פעם שקראתי פרק חדש או ביצעתי ניסוי מעשי בכיתה - ידעתי שאני בונה מיומנויות שלא רק יעזרו לי בבחינות אלא גם בחיים האמיתיים.
טיפ חשוב שאני רוצה לשתף הוא לנסות לחבר בין חומר הלימוד לבין העולם שסביבנו. לדוגמה, כשמדברים על אקולוגיה בכיתה, צאו לטבע! טיולים בשבת הופכים למין שיעור נוסף שבו אפשר לראות בעיניים איך הכל מתחבר - אם זה בפארק המקומי או במסלול טיול קצת יותר רחוק.
אז אם אתם מוצאים את עצמכם מתקשים לקרוא את הדפים היבשים בספרי הלימוד שלכם, דעوا שזה לגמרי בסדר ואפילו טבעי! תזכרו לסייג את הדברים עם חוויות אישיות ולעיתים פשוט לצאת החוצה ולהסתכל סביבכם... כי לפעמים המציאות היא המורה הטובה ביותר שיש לנו.