לפני כמה ימים נכנסתי לחנות צעצועים שכבר שנים לא הייתי בה, חנות שממוקמת ברחוב הראשי בעיירה שבה גדלתי. פתאום התחלפו לי המחשבות לימים מתוקים, כשהייתי ילד קטן והחיים היו פשוטים יותר. ריחות צבעוניים של פלסטיק חדש וכריות רכות שעטפו את קירות המקום, החזירו אותי אחורה בזמן.
בכניסה עמדו בובות מצחיקות עם חיוכים רחבים ומִתערסלים על תלתלי שיער ססגוניים. התיישבתי לפינה קטנה שם ראיתי ילדים משחקים בשקט ושמחה מעוטרת בפיאות בדולרות מפלסטיק מבריק. זה היה מחזה מרגש.
שאלתי את המוכר על אחד המשחקים האהובים עליי מהילדות - "מה עם הלגו?" הוא חייך ואמר שהדגם שעשה לי את הילדות כבר לא מיוצר, אבל יש כיום גרסאות חדשות ומשגעות שלא הייתי רוצה לפספס כהורה בעצמי. הרגשתי כאילו אני חוזר למקום מוכר וריחני שבו כל פיסת משחק נושאת זיכרון אישי - כל לגו ושבר כלי!
עם הזמן עברנו לשיחה קצת יותר עמוקה והתגלתה בפני החיים המשעשעים של עולם הצעצועים: איך הם מלווים אותנו לאורך השנים ומה אנחנו יכולים ללמוד מהם? פתאום הבנתי שכל צעצוע הוא גם סיפור - עד כמה חשוב לבנות וליצור דברים עם הידיים שלנו ולהיות ילדי העולם גם היום.
אז לקחתי איתי מכונית קטנה ועפיפון צבעוני לילדים שלי וידעתי שזה רגע משמעותי נוסף בתהליך הגידול שלהם ולימודיהם על יצירתיות ודמיון.
טיפ שאני רוצה לתת לכם: תמיד תקראו לילדים שלכם להביא היבטים חדשים מהצעצועים שהם אוהבים! תנו להם להרגיש שחוויתם את זה יחד איתם ותעודדו אותם לפתח תסריטים שונים במשחק, זה יכול להפוך לכל כך הרבה יותר מרק זמן כיף; זו דרך נהדרת לחזק קשר משפחתי, וגם להכיר צדדים חדשים בהם ובעצמכם.
אם אתם עוד לא ביקרתם בחנויות צע toysות מסורתיות כאלה, ממליץ שתצאו למסע הזה - זה שווה כל שנייה!