זה היה בבוקר חורפי, כאשר התעוררתי לקולות גשם שוטפים מכיוון החלון. שום דבר לא יכול היה להכין אותי לרגע שהתרחש במטבח שלי כשמכונת הקפה פנקה עלי את השמש המזרחית שלה - כל טיפה וטיפה שנפלה לתוך הכוס היתה כמו מוסיקה בשבת אחר הצהריים.
אני זוכר את הפעם ההיא שבה אני וחבר טוב החלטנו לנסות להכין קפה בצורה אחרת. התיישבנו מול YouTube והתחלנו לבחון מדריכים על איך להכין אספרסו כמו מקצוענים. רצינו להרגיש את החוויה האיטלקית (וזה כן נראה קל!) בסוף הדצמבר הקר הזה. כמובן ששנינו לא היינו מוכנים לכל מה שבא אחרי זה - פיצוצי קפה בכל המטבח, נזילות דחוסות של מים ושיחות מלאות צחוק על כמה לא הצלחנו לפקד על הכלים שלנו.
למה אני מספר לכם את זה? כי יום כזה, שבו הכול משתבש, תמיד זורם למשהו מיוחד יותר ממה שאפשר לצפות. מעטלולי הקפה ומניחוחות הריחניים צמחה אחת השיחות העמוקות ביותר שלנו - על החיים, התהליכים שאנחנו עוברים ואיך גם ברגעים הכאוטיים אפשר למצוא משהו יפה.
ואני חושב שזה בדיוק מה שכל כך הרבה אנשים מחפשים בקפה שלהם: לא רק משקה שיפיג עייפות או יספק אנרגיה לשבוע קדימה, אלא דרך לחבר אותנו לרגעים קטנים וקסומים בחיים. אז בפעם הבאה שאתם מתכוונים לשתות כוס קפה ואתם נגיד לבד בבית - עצרו רגע לנשום ולחשוב: מי עשוי לחלוק איתכם את הרגע הזה?
וזה הטיפ שלי: אם אתם רוצים להעצים את חוויית הקפה שלכם - הזמינו חבר ותעשו מזה מסורת! תהיה זו דרך נהדרת למצוא קשר מחדש עם אנשים ובאותה נשימה ליהנות מקסם שעובר בין כוסות הקפה המתמלאות והמלודיות הלבביות שלכם.
כי בסופו של דבר, מדובר יותר בכמה שעושים ביחד מאשר בקפאין עצמו.