אתמול בלילה, אחרי יום ארוך ומתיש, מצאתי את עצמי במטבח לוקח את הזמן. לא היה לי איזה מתכון מסובך בראש, רק כמה חומרי גלם שמצאתי מקרר דל יחסית - חצילים, עגבניות ובצל. תמיד אהבתי לבשל כשאני רוצה להתנתק מהעולם ולהפנות את המחשבות שלי למקום אחר.
כשהתחלתי לחתוך את החצילים הטריים, הריח המתוק שלהם הציף אותי בזיכרונות מימי ילדותי בבית סבתא. היא תמיד הייתה קוטפת ירקות מהגינה שלה ומבשלת תבשילים נפלאים שגרמו לכל המשפחה להתכנס סביב השולחן באושר ובאהבה. אני זוכר שהייתי יושב לצידה בזמן שהיא הסבירה לי על כל תבלין ואיך לבחור פירות בשוק כמו מקצוען.
עם כל ביס של החציל המטוגן שהכנתי ולאחר מכן הכנתי רוטב טעים מאפרופו התודעה שלי ביקשה להיאחז ברגעים הקטנים הללו. זה היה מלאכת מחשבת שנראית לפעמים פשוטה מאוד אך דורשת תשומת לב ואהבה רבה.
לאחר שסיימתי להכין הכל והמנה הונחה מול העיניים שלי - צלחת מלאה בצבעים וניחוחות שעוררו בי געגועים ותחושות חום - הרגשתי שאני מתחבר שוב לשורשים שלי ולמהות האמיתית של אוכל: הוא לא רק nourishment (סעוד) אלא גם ניסיון חיים, רגשות וזכרונות שמשחזרים אותנו אל המקומות הכי טובים שלנו.
אז אם יש לי טיפ לכם - אל תפחדו לקחת זמן במטבח שלכם! בין אם מדובר במרק חם ביום הקר או בסלט צבעוני בקיץ הלוהט, אין כמו חלק קטן של יצירתיות כדי לחבר אותנו לעצמנו ולעבר שלנו. אפשר להיות אומנים קטנים עם סכין ושף זמני במחבט!
בסוף הערב ההוא הבנתי שלא רק האוכל עושה טוב לנשמה אלא גם שיתוף החוויות והזיכרונות שהוא מביא איתו. ידע זה כוח ואני שמח לחלוק אותו דרך התרבות הזו שפועמת בכל ביס שאנחנו לוקחים.