אני זוכרת את הפעם הראשונה שלקחתי את רמי, הכלב שלי, לדוגי פארק. יום שמשי נעים, הרוח נשבה בעדינות, ואני חשבתי שזה יהיה זמן מצוין לתת לו להשתולל קצת עם כלבים אחרים. כשהגענו, הייתי מתוחה - מה אם הוא לא יתחבר עם שאר הכלבים? מה אם הוא יחזור אליי כאילו יצא ממלחמה?
אבל מיד כשנכנסנו לשערים המוכרים, ראיתי איך רמי מתחיל להתרגש. עיניו הגדולות כזהות לכלב שנושך את הגדר בתשוקה כדי לצאת החוצה ולהתמודד עם העולם הגדול. ברקע נשמעו יללות צוהלות של חברים על ארבע ויריות משחק חסרות דאגות.
הוא קפץ מהאוטו כמו טיל והחל לרוץ אחרי כלבלב קטן ועצבני במיוחד בשם מיקה. אני ישבתי על ספסל קרוב ורציתי לנשום לרווחה. אלא שהמילה "רוגע" הייתה רחוקה ממני באותו רגע; מיקה התבררה כמציתה גדולה לליבה של רמי והוא רץ אחריה בלי סוף.
עבורי זה היה מדהים לראות אותו משוחרר ונרגש כך. פתאום הבנתי עד כמה חשוב לכלב שלנו להיות בחברה; הם לא רק חיות מחמד, הם חברים אמיתיים שמזכירים לנו שאנחנו חלק מקהילה גדולה יותר.
בתוך הכיף הזה גם גיליתי תובנה חדשה: בסביבה שבה כולם יכולים להתבטא ולשחק במרץ אחד עם השני, יש מקום גם לבעלי הכלבים ליצור קשרים חדשים ולהכיר אנשים חדשים שחולקים תשוקה דומה לגידול חיות מחמד.
אז טיפ שלי? אל תהססו לקחת את הכלבים שלכם לדוגי פארק! זו הזדמנות נהדרת להם לגדול ולשאוף חברויות חדשות וגם לכם למצוא פה ושם שיחה נעימה או אפילו חברות טובה שאפשר לחלוק איתן חוויות גידול וכל מה שסביב החיים עם חתולים או כלבים.
ובינתיים… אני מסתכלת על רמי עטוף באבק ובשמחה ורואה שהוא לא רק נהנה - הוא משמח אותי בכל פינה בלבי. כי בעצם זה מה שהכי חשוב: להתחבר מחדש לחופש ולהרגיש שאנחנו יחד במסע הזה שנקרא חיים.