לא מזמן אני והילד שלי, בן השבע, עמדנו בדרכו של בוקר חורפי טיפוסי. הוא התרגש מכניסתו לבית הספר החדש שלו ואני, מצד שני, קצת פחות. המעבר הזה היה לי קרוב ללב - לא רק משום שאני אמא נושאת דאגות אלא גם כי עברתי את כל הדרך הזו בעצמי.
כשנכנסנו לבניין הדי עתיק עם הקירות המוכרים של חדרי הלימוד ששמעו צחוקים ודמעות במשך שנים רבות, זכרתי את עצמי בתור ילדה מתוחה באותו מצב. זה היה כמו לקפוץ לתוך מכונה של זמן - חלמתי על החוויות הטובות אבל גם פחדתי מהקצת רע שיש בזה.
ואז הגיע הרגע - הילד שלי נכנס לכיתה ואחר כך הסתובב אליי עם מבט יבש וחסר ספק.. “אמא, תישארי או תלכי?!” בפעם הראשונה באמת ראיתי בעיניו איזו דרמה קטנה שהוא עובר. הרגשתי איך הלב שלי התכווץ לרגע; הייתי שם בעבר ולא יכולתי להפסיק לחשוב כמה חשובה התמיכה שלנו ההורים בשלב הזה.
לקח לי כמה רגעים להבין שהגידול שלו לא יהווה עבורי אכזבה אם יש לו קשיים - זו הזדמנות ללמד אותו להתאקלם ולהתמודד עם אתגרים. החלטתי להיות שם בשבילו ברקע ולעזור לו לגלות את הפוטנציאל שבו בלי לחוות את האכזבות שחוויתי בגילו הצעיר.
ואכן, במהלך השבועות שלאחר מכן גילינו ביחד שהבסיס שבנוי בתוך בתי הספר הוא הרבה מעבר לשיעורים ולמטלות - מדובר על חברויות שמתחילות ויכולות להמשך למקומות מרגשים בחיים הבוגרים יותר; זה הזמן בו אנו מגלים סבלנות ואימון, זה המקום ללמוד לדחוף גבול קטן פה ושם כדי לצמוח אישית.
אז מחליטה לשתף כאן טיפים פשוטים ונגישים לכל ההורים שסועדים בדרך הזו:
1. **תשאלו שאלות** - שתפו פעולה עם ילדיכם על ידי שאלות פתוחות במקום לסגור אותם בתוך תשובות קצרות.
2. **הראו תמיכה** - הדגישו להם שאתם תמיד שם בשבילם ותומכים בכל תחביב או עניין שהם חוקרים.
3. **ערכו מפגשי לימוד בבית** - הכינו בהם בונוסים כמו יצירת משחקים חינוכיים כדי להפוך את הלמידה למהנה יותר.
מרגישה כבר עכשיו שהמקום הזה שעושה לנו בית צריך להיות מקום בו נוכל להתחבר וגם להתפתח יחד כמשפחה ומשכנעים החינוך חשוב מכל… בין קירות מוסדות אלו יש יותר מסתם לימודים - יש חיבור אמיתי לעולם רגשי מלא ומעניין!