נדמה לי שזה היה ערב חמישי בחורף שעבר. התארגנתי לצאת עם חברות שלי לדינר במסעדה חדשה שכולם דיברו עליה. אני זוכרת שעמדתי מול המראה, עם פלטת האיפור שלי פתוחה על השיש, מנסה להבין איך אני רוצה שהפנים שלי יראו היום. זה היה רגע של חיבור בין החיצוני לפנימי.
כשהתחלתי לשים את העיניים שלי בעיפרון הקטנטן הזה שנשאר אצלי כבר כמה שנים טובות, תהיתי מה באמת עושה את האיפור למיוחד. האם זה המרקם? הצבעים? או אולי התחושה שאני יכולה לשנות את המראה שלי באחת?
בדיוק כשסיימתי למרוח שכבת בסיס נוזלי (שאני כל כך אוהבת), פתחתי את האלמנטים היותר צבעוניים - צלליות ורודות ואדמדמות שהזכירו לי שקיעה יפהפייה שראיתי אי פעם בטיילת בתל אביב. השתמשתי במברשת רכה והייתי כנה עם עצמי: "האם זה מה שאני רוצה להיות הלילה?" כי איפור הוא הרבה יותר מאסתטיקה; זו דרך לבטא מי שאנחנו בכל יום מחדש.
והחברות? הן היו מוקסמות. יש משהו קסום בלראות את החיוכים על הפנים שלהן כשהן רואות אותי אחרי שסיימתי להתכונן, כאילו הזנתי חלק מפנימיותי החוצה בצורה הכי אמיצה שיש.
ולכן אם יש דבר אחד שלמדתי מאותה חוויה הוא שגם כאשר מדובר באיפור מקצועי - הכול עליו להרגיש נכון עבורנו אישית ולא לחקות אף אחת אחרת. טיפ קטן ממני: אל תחששו לערבב גוונים שונים וליצור סגנונות חדשים, כי אולי תגלו גוון חדש שאתם מתאהבים בו!
אז בפעם הבאה שאתם מתיישבים לפני המראה שלכם - שאלו את עצמכם איזו גרסה שלכם אתם רוצים לחשוף היום לעולם.
ואז על