לא מזמן, החלטתי לקפוץ למכולת הקטנה שממוקמת בסוף הרחוב. זה לא סוד שאני אוהב לחפש אוצרות במקומות לא צפויים, וחשבתי לעצמי שזאת תהיה הזדמנות מצוינת לגלות משהו חדש. כשנכנסתי, פתאום התמקמתי בתוך עולם של ריחות, צבעים וצורות. הדלפק היה מלא בכל טוב - פירות טריים וססגוניים לצד ירקות שאפשר היה להריח את האדמה מהם.
בעודי מתהלך בין המדפים, נתקלתי בדוד משה - בעל המכולת בן ה-70 עם חיוך שמזכיר לך את השמש של שבת בבוקר. הוא הבחין בי וזמין לדבר על כל דבר מהעולם ועד ברווזים - ומהפעם הראשונה שפגש אותי הוא זכר איזה לחם אני אוהב ואפילו שאל אם יש לי רעיונות חדשים לסלטים בקיץ הקרוב. זה חימם לי את הלב לדעת שיש מקום שבו אנשים באמת מכירים אחד את השני.
אחרי כמה דקות של שיחה ופולניות ידידותית (אם יש דבר כזה), עברנו למעבר המתוקים והטעמים: גלי הסוכריות הצבעוניות ששכחתי מתקופת הילדות פרצו לתודעה שלי כמפל מים מרענן ביום חם. אחד הדברים שהכי אהבתי היה הגלידה המקומית שהתמחה בטעמים שונים ומשונים כמו בזיליקום ולימון או שוקולד חריף. דיברנו על המתכון הסודי במשך שעה! אחרי שכבר הייתי מוכן לצאת עם שקית מלאה בכל הטוב הזה ביד אחת וביד השנייה לעוף הביתה במהירות - דוד משה עצר אותי ושאל אם בא לי לטעום טעימה מהשוקולד החדש שהוא הביא במיוחד מאיטליה.
לאחר טעמי העונג שחוויתי שם רגע לפני היציאה מהמקום הכה קסום הזה, עמדתי בפתח ומבטי נתקע בשלט קטן תלוי מעל לדלת: "מחירים בואו להרגיש בבית". אצלנו בארץ לא תמיד מגייסים כספים רק כדי להיכנס לרשת גדולה ולעשות קניות לעומת לקנות מהמכולת השכונתית שבה תשומת הלב היא אישית יותר.
אני רוצה לשתף אתכם שבימים כאלה צריך למצוא זמן עבור המקומות הקטנים שהחיים שלנו טומנים בחובה ולזכור שלהיות חלק מקהילה זו מתנה שלא ניתן לקבל במקום אחר. כדאי לכם גם לבדוק מי נמצא לידכם ולפתוח איתם בשיחה - תופתעו לגלות כמה אנשים מעניינים מחכים להיות מוכרים לכם בצורה הזו או אחרת.
ואז על