אתמול עמדתי במטבח שלי, עם סמרטוט ומלחציים ביד, כשפתאום אני נתקלת בערימה של כלים שלא בדיוק מצאו את דרכם למדיח. באותו רגע הרגשתי את הלחץ בתחושת החוסר סדר שהשתלטה על הבית. זה היה כאילו הבלגן הזה הוא ראי למחשבות המפוזרות בראש שלי.
אז החלטתי שאני עושה מעשה. התחלתי לנקות בקצב שלי, מכבה מוסיקה רגועה ברקע. פלאשבק לתקופות קודמות שגרמו לי להבין שכל ניקיון הוא בעצם תהליך תרפי - הזדמנות למקד מחשבות ולנקות לא רק את הסביבה אלא גם את הפנימיות שלנו.
כשהתחלתי לסכם ולהעביר כלי אחרי כלי לידיים שלי, הבנתי שזה יותר מניקוי - זו דרך לחפש מה באמת משנה לי בחיים. בין כלי הקרמיקה לבין הכוסות שרואים ימים טובים יותר או פחות, חשבתי על האנשים שבישלו בהם ועל הארוחות המשפחתיות שהיו סביב השולחן הקטן הזה.
וכשסיימתי להבריק את השיש ובעלי נכנס לבית אחרי יום עבודה ארוך, ראיתי איך המאמץ הקטן הזה שינה לו מיד את מצב הרוח. החיוך שלו אומר הכל - הבית מתפקד כמו מקום שאנחנו רוצים להיות בו ולא רק לשהות בו.
אז אם אתם מרגישים קצת אובדים בלב הבלגן של החיים היומיומיים שלכם,בלי קשר למה שעובר עליכם ביום-יום - תנו לעצמכם צ׳אנס לנקות פיזית במקום שבו אתם חיים; אולי הניקיון יביא לכם בהירות במהויות אחרות של החיים עצמם. ואל תשכחו: כל סיבית שנוקית היא לא רק נגזרת של איזון בבית שלכם אלא גם צעד קטן לקראת פתיחת הדלת ללב שלכם מחדש.
ואז על