לפני כמה חודשים, התארגנתי למשהו שאני כבר הרבה זמן מתכנן - ערב דפוס עם החברים. תמיד מצאנו את עצמנו משוחחים על אמנות ועל איך כל אחד רואה את העולם בצורה שונה, והחלטנו שהגיע הזמן להוציא את המחשבות האלה מעולם הספקולציות ולבצע אותן בפועל.
היה לי רעיון: למה לא לעצב כל אחד מאיתנו תמונה או טקסט שמייצג אותו? קבענו מקום בו נוכל להשתמש במדפסת מקצועית ודחسكמה לחוץ בכדי להרגיש כמו אמן אמיתי. כשהגעתי לשם, הרגשתי קצת פחד מהלא נודע אבל גם התלהבות עצומה. החשש היה אם הציורים שלי ייראו כפי שדמיינתי אותם או האם ההדפסים ייצאו איכותיים כמו שביקשתי.
כל אחד מאיתנו הביא חומרים שונים - צבעים, מדבקות ואפילו תצלומים ישנים של רגעים חשובים בחיים שלנו. במשך שעות היינו שקועים בעבודה שלנו, ממש קשה לנשום בין השיחות לבין ההנאה מהחומר שמתחת לידינו. זה לא היה רק גרפים וטקסטים; זו הייתה דרך לבטא אותנו ולהרחיב את הגבולות של הלב.
ואז הגיע רגע האמת - כשפתחנו את המדפסת וראינו את העבודות יוצאות אחת אחרי השנייה. הפער הזה בין מה שחשבנו שאפשרי לבין מה שהתממש לנגד עינינו היה פשוט מהמם! הייתי מלא גאווה לראות ביצירות של חבריי וסקרנות לגבי התגובות שלהם לתוצאה הסופית.
אני חייבת לציין כי בתהליך הזה גיליתי המון על עצמי ועל הקשרים שלי עם אחרים. הבנתי עד כמה דפוס יכול להיות כלי אישי ומשמעותי להביע רגשות ורעיונות, וזה פתאום נראה לי ברור עד כמה חשובה המשמעות מאחוריהם.
הטיפ שלי: אל תהססו לנסות ליצור דברים בעצמכם! הדפסות כאלו הן אי-הצלחה ולאור להציף איכויות חדשות בנפש האדם שלכם ושל אחרים סביבכם. זכרו שהתהליך הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה - אז תעזבו לפעמים את המסך ותתנסו בעולם האמיתי של יצירה ודפוס!
בסופו של דבר הערב לא היה רק על דפוס אלא גם על הידידות שלנו ועל הדרך בה אנחנו רואים אחד את השני ואת החיים עצמם - שיש לנו כוח לתת משמעות חדשה לכל פרט ופרט שאנחנו פוגשים בדרך.
ואז על