כשהייתי קטן, אחת מהזיכרונות הכי יפים שלי היו הביקורים בחנות הצעצועים השכונתית. היינו נכנסים בעוד שמחה בלב ועם עיניים בורקות מלאות התלהבות למראה כל המדפים המלאים בשלל צבעים וצורות. באותו הזמן, לא ממש היו האינטרנט והחנויות המקוונות כמו שיש היום - זה היה פשוט כשחיכינו לגרש את החום מהקיץ ולצאת אל העולם הקסום הזה.
אני זוכר במיוחד ביקור אחד שבו גיליתי באחת הפינות משחק שולחן צעיר ומסודר במדויק - ששיחקתי בו שעות על גבי שעות עם חברים ובני משפחה. כמה נהניתי לשמוע את הצחוקיים והמילים המעודדות כשניצחתי, וגם כשהפסדתי - העניין היה במשחק עצמו ולא בתוצאה.
מסיבות חגיגיות שונות תמיד גרמו למחשבות על מה להביא כאורחים. פעם הבאתי קופסה מלאה בצבעונים קטנים - אותם צעצועים שהיו נראים כמעט גדולים ממני אז! בתקופה שהתבגרנו קצת יותר, הם כבר שימשו אותנו כסוג של חומר מגע להלחם בכאב הלב שמתלווה לגיל ההתבגרות.
ואם יש לי טיפ עבורכם? תביאו את הילדים שלכם לחנויות צעצועים! זה יכול להיות מסע קסום להם ולכם יחד. תחושת השייכות היא בלתי נתפסת ואולי אף תשאיר לכם טעם של נוסטלגיה מתוקה כאשר תראו איך לרגע הילד שבכם חוזר לחיים ובוער שוב בתשוקה לצבעוניות הזו שעוטפת אותנו מאז ועד היום.
כי בסופו של דבר, צעצוע הוא הרבה יותר מאובייקט פיזי; הוא חלון לעולמות דמיון וסיפורים שמעולם לא נגמרים.
ואז על