בוקר אחד, כשהשמש התחילה לזרוח והעולם התעורר לאטו, מצאתי את עצמי יושב על המרפסת עם כוס קפה חם ביד. אני זוכר איך ריח הקפה המוכר מילא את האוויר סביבי, ואני יכול להרגיש את העולם מסביבי מתמלא באור ובחיים. זה היה רגע קטן, אבל כזה שמשאיר חותם.
אני אוהב שיטוטים בבתי קפה קטנים בשכונה שלי. בכל פעם שאני נכנס לאחד מהם, אני מרגיש כאילו אני נכנס לעולם חדש שמזמן לי מפגש עם אנשים שונים וסיפורים שלא הכרתי. במקום הזה של הכל כך מוכר והמוזיקה שברקע, יש משהו מיוחד בשיחה עם הבריסטה או אפילו סתם בחיאת עיניים עם הלקוחות האחרים שם.
באותו בוקר במרפסת, חייכתי בעצמי כשנזכרתי באחת הפעמים שנפגשתי עם חבר טוב בבית קפה קטן בתל אביב. הוא הזמין אספרסו כפול ואני לקחתי מקיאטו קליל ואחרי כמה דקות כבר נפלנו לשיחות אינסופיות על חלומות ומטרות החיים שלנו. היא הייתה אחת מאותן שיחות שהתחילו ברעש הקניון הרקע ונגמרו בכרטיסים לתערוכה שאין לנו מושג איך נספק להם מקום בזמנים שלנו בלבד.
אני חושב שהיופי בקפה טמון ביכולתו לגרום לנו להאט ולהתעמק ברגעים האלה - בין אם אנחנו לבד ובין אם אנחנו מוקפים בחברים או משפחה. זה הזמן לחשוב, לחלום ולשמור על קשר לרגע הזה שבו אנו חיים.
טיפ שאני רוצה לשתף: תמצאו לכם זמן ביום שבו תוכלו לשבת רק עם עצמכם ועם כוס קפה טובה (ואולי גם משהו מתוק בצד). תהיו קשובים לרחשי הלב שלכם ולמחשבות שעוברות לכם בראש - כי לפעמים ברכות ופשטות הם הדברים הכי מהותיים שיש בעולם המהיר שאנחנו חיים בו.
אז בפעם הבאה שאתם ממתינים בזמן שיוציאו עבורכם את הקפה שלכם - לעצמו לעצמית דקה לנשום עמוק ולהרגיש grateful על כל הכוסות שטוענות אותנו במשך היום!
ואז על