לא מזמן השתתפתי בסדנה לציור. אתם יודעים, קניתי לעצמי בתור מתנה יום הולדת משהו שלא ממש ידעתי אם בא לי - לשבת עם אנשים זרים ולהתחיל לשרטט או אולי אפילו למרוח צבעים על בד. במחשבה שנייה, זו הייתה דרך מצוינת לברוח מהשגרה היומיומית.
כשהגעתי לסדנה, הכיסאות היו מסודרים סביב שולחן גדול והאווירה היתה רגועה, כמעט קסומה. המדריך היה אדם עם חיוך חם ועיניים מלאות תשוקה לכל מה שהוא עושה. ברקע נשמעה מוזיקה קלילה שהוסיפה לתחושת הנינוחות. בהתחלה ישבתי קצת כמו עכבר ששומע רעשים חדשים - לא יודע איך להוציא את הפן היצירתי שלי החוצה.
ואז הגיעה ההנחיה הראשונה: "אל תפחדו לטעות". פתאום הבנתי שהמטרות של הסדנה אינן פרפקציוניסטיות אלא פשוט ליהנות ולהביע את עצמנו בלי מחסומים. הרגשתי שאפשר לפרוק כל פחד בכלי הציור הזה.
בלי לחשוב יותר מדי, לקחתי את המכחול הראשון שלי ונתתי לו לרקוד על הקנבס. תהליך היצירה גולל בפניי סיפורים ששמרתי בלב: געגועים לעונות עבר בגן הילדים בהם ציירנו בבוץ ונצמדנו לדמיון חסר הגבולות שלנו. אחרי שעה ארוכה שבה התרכזנו בצבעים ובצורות שונות, גיליתי שפשוט נהניתי להיות אני ולא משנה מה יצא מזה.
באופן מפתיע אבל אולי גם לא - הרבה אנשים שם התחילו לשתף בחוויות האישיות שלהם ובעיקר בעבודות האמנות שהם יוצרים מאז ומתמיד. הייתי מוקסם מכל כיוון ומכל סיפור אישי; אחד דיבר על אמו האוהבת שהתעקשה שאלמד לצייר, אחרת קיבלה השראה מספר עצמות בענף הספרות ועוד אחד גילה שבעצם הוא יכול לחיות חיים כפולים - אחד מתוך הקירות של העבודה והשני בזה שמתרחש בפנים שהוא יוצר.
אז טיפים? אל תגידו לעצמכם שאתם חייבים לדעת הכל לפני שתנסו! לפעמים הדרך לגילוי עצמי היא להעניק לעצמכם הזדמנות חדשה ולראות איזו יצירה יוצאת מכן מתוך הלב שלכם.
אם חשבתם פעם להצטרף לסדנא - אל תחכו יותר מידי זמן! זה בהחלט יכול להיות השינוי שאתם צריכים כדי להתקרב לְמי שאתם באמת רוצים להיות ואולי גם למצוא חברים חדשים לכמה רגעים יפהפיים משותפים בדרך.
אני עוד חשבתי לצייר נקודות וניגש ביום האחרון למדינה כהה... אז איזה צבע את/ה מביא/ה איתך לשבוע הבא?
ואז על