יושב כאן בלילה, עייף אחרי יום ארוך, ומחשבות על לימוד נהיגה לא עוזבות אותי. מצד אחד, אני טס על הכביש, חופשי כמו ציפור, יכול להגיע למקומות שאני רק חולם עליהם. מצד שני, כל הפקקים, התמרורים המטורפים והלחץ של להיות על הכביש זה גם מלחיץ בטירוף.
אני זוכר את השיעורים הראשונים, את המדריך שמנסה להסביר לי איך להוציא רוורס, ואני פשוט עומד שם, רועד כמו עלה בסתיו. תמיד יש את החשש הזה מה אם אני לא מצליח? מה אם אני נתקע באמצע הכביש? והאם אני באמת מוכן לאחריות של להיות נהג?
מצד שני, המחשבה על החופש הזה, על יכולת לנסוע לכל מקום שבא לי, היא גם מאוד מפתה. אני רואה חברים שלי, איך הם קופצים לרכב ויוצאים לאן שבא להם, ותוהה אם אני לא מפספס משהו גדול פה. כאילו שזו הכניסה לעולם חדש, עם אפשרויות אינסופיות.
מעניין לחשוב על זה, איך הצעד הזה של ללמוד לנהוג יכול לשנות כל כך הרבה בחיים שלי.
ואז על