חודשים ספורים לאחר שאימצנו את לוסי, הכלבה המדהימה שלנו, היא התחילה להראות סימני חולים. אני זוכרת את הרגע שבו הבחנתי שהיא מתנהגת מוזר: לא הייתה לה האנרגיה הרגילה, והיא ישבה ברקע בשקט. הלב שלי החל לדפוק במהירות כשחשבתי על מה יכול לקרות.
היינו צריכים לקחת אותה לווטרינר, והאמת? זה היה אחד מהימים המלחיצים בחיי. כשהגענו למרפאה הקטנה במרכז העיר, ראיתי מאות של דברים - תמונות של בעלי חיים שמדברים על אהבה אינסופית וחלומות שזוגות חולמים עליהם עם ארבע רגליים לידם. התחלתי להרגיש שאולי אנחנו לא לבד בכל הבלאגן הזה.
כשהווטרינר נכנס לחדר הוא קרן באור אישי. הוא לא רק בדק את לוסי אלא גם ניסה להרגיע אותי ואת בעלי. “זה בסדר,” הוא אמר בחיוך רחב שנשאר איתנו הרבה אחרי שיצאנו משם. “היא צריכה טיפול אבל זה משהו פשוט.” הודעת השהייה שלו אפשרה לי לנשום שוב ולא רק עבור לוסי - אלא גם עבור עצמי.
מה שלמדתי מהחוויה הזו זו הפנמה עמוקה שהוטרינרים הם הרבה יותר מאשר רק "הרופאים" של החיות שלנו; הם עמוד תיכון לרבים מאיתנו המתמודדים עם חרדות ודאגות לגבי היקרים לנו ביותר. כל כך חשוב לנו לדעת שיש מי שדואג להם כמו שאנחנו דואגים להם.
ולכן טיפ קטן לכל בעל חיים שם בחוץ: אל תהססו לפנות לווטרינר שלכם כשאתם מרגישים שמשהו לא נכון. קחו את הזמן לגשת למקום הזה ולספר להם איך אתם מרגישים - בין אם מדובר בעיה פיזית או סתם חששות שלכם כבעלים האוהבים שלהם.
אני יודעת שבכל פעם שאני נכנסת למשרד הוטרינרי, אני פוגשת אנשים בעלי תשוקה אמיתית לצערי והרפתקה בלתי נגמרת בעולם של אהבה ללא תנאים. אז בפעם הבאה שאתם שם, תגידו תודה!
