לאחרונה מצאתי את עצמי יושבת במטבח, מתעסקת בקמח ובמים וזוכרת את הסדנאות שאמא שלי הייתה מקיימת כשהייתי קטנה. היא תמיד אמרה שהמאפים יוצאים טעימים יותר כשיש בהם אהבה. באמת שזה נכון! כל בוקר אני פותחת את היום עם ריח של לחם חם, וזה עושה לי טוב בלב.
שבוע שעבר החלטתי לנסות להכין לחם מחמצת בעצמי. בתחילה זה היה מלא פחדים - "מה אם זה לא יצליח?", "מה אם הוא יהיה סלע?" ובסופו של דבר, התהליך הפך לפסטיבל קטן בבית. שמתי מוזיקה ברקע והתחלתי למדוד קמח, הוספתי מים והתרגשתי מכל שלב. כשהחלה הבצק להתפתח בידיים שלי, הרגשתי איך החיבור הזה בין חומר לעבודה יוצר משהו קסום.
לא יכולת לתאר את ההרגשה ששטפה אותי כאשר פתיתי השמרים מתחילים לעבוד והבצק תפח כמו כוכבים בשמיים. רגע לפני שנכנס לתנור, הוא נראה פשוט מדהים! ואני ישבתי שם ותהיתי - כמה פעמים בחיי אנחנו נותנים לדברים לשקוע בתחום העשייה? להיות נוכחים במעשה ולא רק להעביר אותו?
והאלו הן המחשבות שבאות יחד עם הכנת הלחם: שמת לב כמה זמן טיילנו על אוטומט? כמה נחמד להפסיק לרגע ולהקדיש תשומת לב למשהו כה בסיסי כמו לחם? אחרי שעות וחצי פחות או יותר (לעולם אי אפשר לדעת בדיוק), הוצאתי מהתנור יצירה ריחנית וטעימה שהייתי גאה בה עד אין קץ.
אז כשאתן מגלגלות בצק בפעם הבאה - תזכרו לקחת נשימה עמוקה והמון אהבה... כי מתוך הקסם הזה נוצרים רגעים בלתי נשכחים!
ואגב טיפ למתקדמות: הערב לפני האפייה עבדנו גם על מתכון לפוקצ'ה (ידעתן שזה בעצם אותה טכניקת עבודה?), כך שגם הצלחה בבצק יכולה בסופו של יום להגיע לארוחה מושלמת בשולחן משפחתי!
אז קדימה - לכו ואפו!
