לפני כמה חודשים, סערה עזה פקדה אותנו. רוח שהסירה גג עץ ישן שעשה לי כל כך הרבה טוב בשנים האחרונות. למזלי, זה קרה בשישי בצהריים, ולא באמצע הלילה כשאני וילדיי ישנים. רגע של קדחת בעיות לא היה מה שאני צריך אחרי שבוע עבודה עמוס.
אז החלטתי לצאת לשטח, לבדוק את הנזק ולראות אם יש משהו שאני יכול לעשות בעצמי. הידע שלי בתיקונים היה מועט מאוד - נו, חוץ מלהחליף מנורה פה ושם - אבל הייתי נחוש להגיע לפתרון במו ידיי. משכתי עלי כפפות מרופטות ואחזתי בפטיש כמו שאחזתי פעם בספר זיכרונות מהילדות.
במהלך העבודות מצאתי את עצמי חושב על הדרך שבה תמיד דחיתי תקלות קטנות עד שיום אחד הם הפכו להרבה יותר גדולות. ייאמר לזכותי שלא נפלתי ממדרגה גבוהה (אם אתם יודעים למה אני מתכוון), אבל הדינמיקה הזו של התעלמות הייתה חזקה ממני במשך שנים. לתקן גג זו אחת מאותן מטלות שמעולם לא שמים אותן בראש סדר העדיפויות עד שזה כבר מאוחר מדי.
די מהר גיליתי שרוב העבודה היא ראשית כל נפשית - פשוט לקפוץ למים ולנסות להתמודד עם האתגרים שהמציאות זורקת לנו. ולאחר עבודה קשה עם הסוגסטיה העצמית והפקודות הלא-רשמיות שהענקתי לעצמי ובלא מעט מסירות, סוף סוף הצלחתי להתייצב מול הגג השבור ולהרגיש בו חיוניות מחודשת.
וכאן מגיע הטיפ שלי: אל תחכו לרגע שבו הדברים יתפרקו לחתיכות כדי להתחיל לדאוג להם! באופן כללי בחיים שלנו כולנו חייבים להקדיש זמן לתחזוקה עצמית ולמקומות שבהם אנו חיים או עובדים לפני שיהיה מאוחר מדי; גם אם זה אומר להתחייב לעבוד קצת יותר על הקשרים הקרובים או להשקיע באפשרויות שנראות כאילו אין בהן צורך מיידי עכשיו.
לבסוף, הרגש להיות בגובה הזה כשהצלחתי לסיים את העבודות הפיזיות בכוחות עצמי היה אדיר - חתיכת סיפוק שכזו! תיקון הגג הפך להיות גם הזמן שבו עשיתי חשבון נפש קטן וגיליתי מחדש כמה חשוב לטפח דברים באמת חשובים בחיינו מעבר לחומרים עצמם שהם אולי ההנחה המקובלת ביותר במהלך היום יום.
אז אתם רואים? למרות הנזק, בסופו של דבר יצא מזה משהו טוב והרבה יותר רחב מהמשמעות המעשית של תיקון גגות - למדנו שעלינו לקחת אחריות ולהשקיע בדברים שאנחנו אוהבים לאורך הדרך.