בכל פעם שאני פותחת ספר לימוד, אני מוצאת את עצמי נזרקת אחורה בזמן. זה לא רק המידע היבש שמונח על הדפים - מדובר ברגשות ובזיכרונות שהספרים האלה מייצגים. לפני כמה שנים, הייתי תלמידה בתיכון, ויום אחד קיבלנו שיעור בהיסטוריה שבו למדנו על מלחמת העולם השנייה. התיישבתי בכיתה עם חבורה של חברים טובים סביבי, וכל אחת מהן הביאה את הספר שלה.
אני זוכרת את הרגע שבו גיליתי כי כל אחד מהספרים היה כמו מסע אישי: צבעונים יותר או פחות, חלקם מרופטים עם סימני קריאה וחלקם כמעט חדשים לגמרי. כשפתחתי את שלי והתחלתי לגלול בדפים, הרגשתי כאילו אני מקבלת כרטיס כניסה להיסטוריה עצמה. הסיפורים הכאובים והאנושיים שעברו שם הפכו תיאוריה למשהו מוחשי יותר.
כשהמורה התחילה לדבר על הגיבורים הלאומיים שלנו בתוך כל ההיסטוריה המסובכת הזאת, התרגשתי כשהבנתי שגם אני יכולה להיות חלק מזה באיזשהו אופן - האם גם אני יכולה למצוא גבורה במקומות הקטנים של חיי? זה הזכיר לי טיול משפחתי לפולין שבהחלט פקח לי עיניים לגבי האמת מאחורי כל סיפור היסטורי שנלמד בכיתה.
אם יש משהו שאפשר לקחת מתהליך הלמידה הזה הוא שזה לא נגמר בספרי הלימוד עצמם. חשוב לדעת לחבר בין המידע לבין החיים שסובבים אותנו היום - לחפש את הקשר וליצור קשירות אמיתיות בין העבר להווה.
אז אם אתם כבר נכנסים לספר לימוד חדש לקראת שנת הלימודים הקרובה או סתם מחפשים חומר ללמוד ממנו, אל תשכחו להשאיר מקום לרגשות שלכם בדף הראשון. עשו לעצמכם טובה ושימו לב לצבעים שבתוך המילים; הם יכולים לשנות לכם את הדרך שבה אתם רואים דברים ולהתניע בכם השראה חדשה!
כולם יודעים שבסופו של יום תמצאו אצל עצמכם עוד שכבת עומק שמסתתרת בתוך מה שלמדתם - חשבו איך אתם יכולים להפוך אותה למשמעותית ומשפיעה בחיי היומיום שלכם.