לא מזמן יצאתי לבקר חבר טוב שלי, שגדל באחת השכונות הוותיקות בעיר. מאז שאני מכיר אותו, הוא תמיד היה בנאי; עובד עם הידיים ומבנה כל מה שבונה בין אם זה בית מגורים או סתם שער לגינה. הוא פשוט יודע להפוך חלום למציאות, וזה משהו שמעורר בי השראה בכל פעם מחדש.
כשנכנסתי לביתו לא יכולתי שלא להתרשם מהעבודות שהוא עשה שם. הקירות היו מעוטרים באבן שהוא עצמו חצב ממקורות מקומיים, וישבנו סביב שולחן גדול שהוא יצר ממרצפות ישנות שמצא ברחוב ואחז בעבודת יד מדהימה. "תראה", הוא אמר לי בזמן שנשען על השולחן בגאווה רבה, "כל אבן פה מספרת סיפור".
אני רציתי להבין למה המלאכה הזו כל כך חשוב לו. אז הוא התחיל לספר לי על המסע שלו בעולם הבנייה; איך למד את המקצוע מאביו וכמה הוא אוהב לעבוד בצמוד לטבע ולחומרים שהם טבעיים כמו העץ והאבן. כשנפלה לדבר על החוויות שעבר עם לקוחות, עיניו התמלאו בכאב ובשמחה בעת ובעונה אחת. “יש אנשים שאפילו לא מבינים כמה אמפתיה ועבודה קשה דרושים כדי להגשים להם חלום”, הוא אמר.
ואז הגיע הרגע שבו הבנתי את עומק הדברים - העבודה שלו הייתה הרבה מעבר למעטפת של לבנים ומלט; זו הייתה דרך לחבר בין אנשים לחלומות שלהם - ליצוק לתוך התהליכים הללו אהבה והשקעה אישית שאין כמותה.
אז אם יש טיפ אחד שאני רוצה לשתף בעקבות הפגישה הזאת: אל תהססו לפנות בביקורת בונה או בשאלות לצוות הבניה שלכם! המתועש בימינו לא צריך להיות קר וסטנדרטי אלא מקום שבו תוכל להשאיר טביעת רגל שלך עם תחושת שייכות ואחריות אמיתית לפרויקטים משפיעים על חיינו ועל פני העיר שלנו.
לסיום אגיד לכם דבר נוסף - גולד בהולי גרינד אינו מסתכם רק במקצועיות; מדובר גם ביצירת קשרים וסיפורים שמתחברים לכל קיר ודלת שאנחנו פוגשים בחיי היומיום שלנו.