יש משהו במטבח שגורם לי להרגיש בבית, אפילו כשאני רחוק. הגעתי למסקנה הזו בזמן שבישלתי את אחת המנות האהובות עליי - חמין. אני זוכרת כיצד אמא שלי הייתה מכינה אותו כל שישי, והייתי מתמלא באור ובאהבה רק מהריח שהתרקם בבית.
בתהליך הבישול שלה, הייתי מקשיבה לסיפורים שהיא סיפרה על הסבים שלנו, ותוך כדי כך למדתי הרבה יותר מאשר איך לבשל. זו הייתה הזדמנות להכיר את התרבות שלנו דרך האוכל. הניחוחות מהסיר הפתוח היו כמו חלון לעבר, ולפעמים הייתי תוהה אם המרכיבים עצמם מחזיקים בזכרונות מימים אחרים - ימי ילדות ששום דבר לא יכול לשחזר.
באותו ערב ישבתי וחתכתי בצל, והוא גרם לי לדמוע קצת מהריחות שהתפשטו בסביבה. זה היה כאילו אני כנגד עצמי: מצד אחד הכאב של הבצל ומצד שני מחדש הרגעים המתוקים של הילדות שלי. אז החלטתי לעשות שינוי קטן בתהליך ההכנה: במקום טיפה של שמן לפתיחה, הוספתי כף של חמאה - וזה עשה את כל ההבדל! החמין יצא עם ניחוח מדויק וטעם עשיר שלא ידעתי שיש לרשותי.
בטח תרצו לדעת איך התוצאה הסופית הייתה? מממ… ללקק את האצבעות! המלצתי האישית היא לא לפחד להשתעשע ולהוסיף טעמים משלכם למנות משפחתיות מסורתיות. ובואו נגיד שזה בהחלט נתן לי אומץ לבחון עוד מתכונים מהילדות ולנסות לשחזר אותם בדרכי שלי.
אז אם אתם רוצים לחזור רגע אחורה בזמן או סתם ליהנות מארוחה מחממת לב עם המשפחה או החברים, תנו לעצמכם להתנסות ולעצב מחדש את המסורות שלכם; מי יודע אילו זכרונות חדשים תוכלו ליצור במטבח שלכם?