לכל מי שמכיר אותי יודע שאני לא הכי אוהב לנקות. אם אפשר לדחות את זה, אני אעשה הכל כדי למצוא תירוצים, אבל כשזה מגיע לרכב שלי - המצב הוא קצת אחרת. לפני כמה ימים החלטתי שהגיע הזמן להפסיק לגלגל עיניים ולהתמודד עם הערימה של האבק והכתמים שצברו שיכנה על הרכב שלי.
ביום שישי בבוקר, כשהשמש התחילה לסנן את קרניה בין העננים, לקחתי את עצמי ואת הרכב למוסד המקומי לשטיפת רכבים. כבר הייתי שם לא פעם ולא פעמיים, ובדיוק באותו רגע נתקלתי בצוות החשוב שאת פניהם אין לי ספק שאזכור לתמיד.
כשהגעתי, חיכתה לי בחורה חייכנית בשם מיה - התלהבותה מהעבודה שלה הייתה מדבק. היא התחילה לשטוף את הרכב בצורה שהיא כאילו מתמחה באומנות - כל פינה נוקתה בכל תשומת הלב האפשרית. בזמן שהייתה עסוקה בעסקי השטיפה, התחלנו לדבר על החיים; היא סיפרה לי איך העבודה יכולה להיות קלה אבל גם לפעמים מאוד מעיקה ולמה היא בוחרת להתנתק בשעות אחרי העבודה בכדי שלא תרגיש שחיים בתוך הבועה הזו.
ופתאום realization נכנס לראש שלי: שטיפת רכב זו כמו שטיפת נפש. אנחנו מביאים איתנו הרבה משקעים ודתות לעולם הזה - לכל מקום יש אבק שנצבר לאורך הזמן ואף אחד לא יכול לומר "זה בסדר" כשמגיעים לבית והמראה שלנו במצב כזה.
בסופו של דבר כשהרכב היה נוצץ ומבריק יותר מאי פעם, מסתבר שעשיתי הרבה יותר מאשר רק ניקוי רפובליקה של טונרים בירושלים; חזרתי הביתה בתחושת קלילות ורוגע בכיס של הנפש שלי.
אם יש משהו שאני למדתי מהחוויה הזאת, זה שאין בעיה לתת לעצמך זמן לטפל ברווחה שלך כמו שאתה מטפל ברכוש שלך. אף פעם אל תחכו שהאבק יצטרף לבעיות הגדולות יותר שלכם - טיפלו בזה עכשיו! כי לפעמים רק נטילת מים וברור איכות חיים יכולים לפתור דברים שאתם בכלל לא חשבתם עליהם קודם לכן.
אז בפעם הבאה שאתם חושבים לדחות פרויקט קטן אך חשוב - עיזרו לעצמכם ושימו לב לחוויות הקטנות שמעצבות אותנו בדרך!