מי מאיתנו לא זוכר את הרגע שבו קיבל ביס לחם טרי, שעדיין פולט אדים? זה פשוט קסם. לאחרונה, החלטתי להיכנס לעולם המאפיות והתחלתי לאפות בבית. זו הייתה חוויה מרגשת ומלאה תובנות.
ביום ראשון האחרון, אחרי שהילדים יצאו לשחק בפארק הסמוך, פירגנתי לעצמי כמה שעות של שקט במטבח. התחלתי עם בצק מחמצת - כן, יש לי חיידקים משלי! הכנתי את הבצק בחשיבות רבה ונתתי לו לתפוס בשקט במקרר. במהלך ההמתנה הזה גיליתי כמה שיעורים חשובים על סבלנות ועל הצורך לתת לדברים להתפתח בקצב שלהם.
לאחר עשר שעות המתנה (שנראו כמו נצח), הוצאתי את הבצק מהמקרר והוא היה מוכן לתהליך הקסם - לישה, קיפול וזה שוב תפיסה. ברגע שהכניסי אותו לתנור ושמעתי את השקשוק של הקרום נוצרת בעל פני הלחם ותוך כדי ריח מתפשט בכל הבית - הרגשתי שאני מוכנה לכבוש כל פסגת גבעה.
ואז הגיע הרגע הכדאי ביותר: לחם זהב נוטף חמימות ונעימות! הילדים שלי נכנסו לבית ונשמו את הניחוח המשכר שנישא אותנו לעולמות אחרים. כשהכנו פרוסות יחד ואכלנו עם חמאה וריבה טבעית מהגן הציבורי - זה היה רגע שלא אשכח לעולם.
ומשם אני מסיקה דבר אחד: החוויות הפשוטות ביותר יכולות להיות הכי מיוחדות כשאתה שם לב אליהן ומקדיש להן זמן ואהבה. אז אם אתם מרגישים חסרי מוטיבציה או סתם רוצים לפנק את עצמכם באיזה "משוגע" חדש - ממליצה לכם לקחת קמח וליצור משהו קטן ועוצמתי בעצמכם.
אל תשכחו להפרות ולהשתף גם עם אחרים - אולי נמצא גם לכם דרך להפיץ אהבה דרך האוכל שלכם!