אני זוכר את הפעם הראשונה שנעמדתי מול קיר בוץ שהייתי אמור לבנות. זה היה בשדה קטן במושב, במקום שרוב האנשים לא היו רואים בו את הפוטנציאל שהיה לי בראש. אני, עם דליים ומרית ביד, הרגשתי קצת כמו ילד שמשחק בחול. אבל כמה שעות אחר כך, כשהקיר התחיל להתרומם והיה נראה כמו משהו שעשוי להיות חלק מהבית שלי - הלב שלי פשוט התמלא בהתרגשות.
כל בנאי שאני מכיר יגיד לכם שזו לא רק עבודה פיזית אלא גם עבודה נפשית. כשאתה עובד עם חומרי גלם טבעיים כמו אדמה ובוץ, אתה בעצם מחבר בין עצמך לבין האדמה. כל שכבה שאתה שם על הקיר היא סיפור חדש - כמו חותמת על כל אחד מאיתנו. המגע באדמה שמזין אותנו בתהליך הזה הוא כמעט רוחני.
אני למדתי שלפעמים צריך להתאמץ הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים כדי להשיג תוצאה מספקת. כשאתה מתחיל לעבוד לא תמיד קל להבין איך הדברים יתפתחו בסוף וסיכוי שתצטרך לפרק ולבנות מחדש - זה חלק מהתהליך וזה בסדר גמור!
הטיפ שאני רוצה לחלוק הוא להתנסות בלי פחד ולקחת את הזמן שלך בין אם מדובר בבניית קירות או יצירת חללים חדשים בבית שלך. אל תשכח ליהנות מהדרך! במקרה שלי זה אומר לשים אוזניות ולשמוע מוזיקה שאני אוהב בזמן העבודה או אפילו להזמין חברים לעזור לי (לפעמים העזרה בפועל היא פחות חשובה מהאהבה והצחוקים).
כך יוצא שבסופו של דבר הבניין שלנו אינו רק מבנה פיזי אלא אוסף של רגשות, חוויות וזיכרונות שנתפסים בכל קיר וכל פינה שבו. אנחנו כאנשים מועדים להתחבר לדברים שטוחים וריקים בעבודותינו במחקר מתמשך למציאת משמעות שלא מפסיקה לרגש אותי שוב ושוב.
אז לכל מי שמתלבט בליבו האם לקחת על עצמו פרויקט כזה או אחר - תנו לעצמכם הזדמנות לחוות את העולם דרך הידיים שלכם! אתם עשויים לגלות פלאים שאתם מעולם לא צפיתם בהם בדרך.