אחת החוויות שחרתו על נפשי היא התקופה שבה התמודדנו עם בעיה רפואית במשפחה. כשהבת שלי, שהייתה אז בסביבות השש, פתאום התחילה לסבול מכאב בטן עז, חשבתי שאולי היא סתם מתלוננת על משהו שולי. אבל האמהות שלנו יודעות - כשילדים עוסקים בכאב הזה יש משהו יותר עמוק מאחוריו.
לאורך כל הדרך לקופת חולים, ליוו אותי הרבה רגשות. המתח והדאגה מזיקים וגם החששות מהתורים הארוכים שחיכו לנו שם. הגעתי למקום בו ידעתי שיש לי תמיכה מלאה מצוות הרופאים ואחיות שעושים עבודה מדהימה, ועם זאת הכנה לדבר קשה ולא נעים מאודי מתוך הקרבה שלי אל הבת שלי.
לא אשכח את המבטים של הצוות הרפואי כשבאנו לשם בפעם הראשונה. הם קיבלו אותנו בחום ובאהבה שהפיחה בי תקווה למרות הפחד הגדול בלב שלי. הרופא הנחמד דיבר בגובה העיניים עם בתי הקטנה, התאקלם במהירות תוך כדי בדיקה ולבסוף הסביר בצורה פשוטה וברורה מה יכולה להיות הבעיה ומה כדאי לעשות הלאה.
אני זוכרת איך הוא היה איתנו לאורך כל הדרך; הוא לא הסתפק בבדיקות שטחיות אלא לקח את הזמן שלו להסביר ולהסיר דאגות מהלב של ילדה קטנה כמו שהיא הייתה. זה המקום שבו אני מבינה כמה חשובה התמחות ואנושיות בידיים שמטפלות בנו בעת צרה.
עכשיו אחרי שנה מאז האירוע ההוא אנחנו חיים בשלום עם הזכרונות והתובנות אותן רכשנו בהליך הזה: מערכת הבריאות בישראל אמנם לא מושלמת ותמיד אפשר לשפר עוד ועוד דברים בכל הקשור לתורים או לבירוקרטיה המסביב. אבל כשאתה מגיע לרגעים כאלה אתה מבין שאין תחליף לצוות מקצועי ומסור שבצעדיהם מעוטרים באמפתיה ורצון טוב לעזור באמת.
אם הייתי צריך לתת טיפ לכל אחד מכם שמשתקף במערכת הבריאות - אל תהססו לבקש הסברים נוספים אם אתם מרגישים שלא הבנתם הכל! אין דבר כזה שאלות טיפשיות; גם להתעקש על תור קצר יותר או לבחור ברופא שנראה לכם נכון זו זכות שלכם כמטופלים.
אז כשתגיעו לקופה בפעם הבא ודאי תקחו רגע לחשוב על האנשים שמאחורי כל מדידה ובדיקה - הם שם בשבילכם ועבור המשפחה שלכם בשעה הכי קשה שלה.