הבוקר התחלתי את היום שלי בשיטוט ברחובות מוכרים, כשהשמש מחממת לי את הפנים ואני עושה דרכי לבית הקפה האהוב עליי. יש משהו מיוחד באווירה של בית קפה קטן, כזה שיתפס אותך לרגע בין האנשים שחולפים לידך ויביא לך רגעים קטנים של נחת.
נכנסתי פנימה וריח הקפה המתחזק עם כל שנייה ליווה אותי כמו חיבוק חם. הסתכלתי סביב - אנשים יושבים בזוגות, משפחות עם ילדים שמחים ורווקים שקוראים עיתון בבוקר. אני תמיד אומרת שהזמן בבית קפה הוא קסם מענג; לא משנה אם אתה לבד או מוקף בחברים, הזמן שם מתפרס ונותן מקום לכל מחשבה ולכל חלום.
חיפשתי פינה נעימה לשבת בה והחלטתי להסתפק בכוס הפוך פשוטה, הסיבה? זה בדיוק מה שאני צריכה לפעמים: להיות פשוטה בעידן שבו הכול מסובך. בעוד אני סוחבת את הכוס החמה לשולחן קטן, פתאום מנגד ראיתי איש באמצע כתב יד עמוק בטבלת סקיצה - שכל כמה שניות היה מעיף מבט לתוך כוס הקפה שלו כאילו היא מקור ההשראה לכל היקום.
רגע זה גרם לי לחשוב כמה פעמים אנחנו משאירים דברים בתכנון ולא מממשים אותם. אני זוכרת ימים שבהם היה לי חלום לפתוח עסק קטן ולהכין קונצרטים פרטיים לקבוצות קטנות של אנשים שאוהבים אמנות ומוזיקה כמו שאני אוהבת. אבל אז הגיעו העיכובים: עבודה מלאה ומלאכת חיים שמילאו לי את המשמעות במבצע יומיומי.
אז הנה טיפ ששווה זהב: אל תעשו מתוך לחץ! דעו לזהות רגעים שבהם הלב שלכם קורא לכם למשהו חדש ולעצב אותו לאט ובחכמה. בדיוק כמו להכין אספרסו טוב - צריך להתחיל בקטן ואז להוסיף עוד טעמים עד שזה מצליח לגרום לכם לעלות חיוך על הפנים.
כאשר החזרתי את תשומת הלב שלי לקפה שלי ונגס בצוותי הבוקר המופלא שהתפשטנו עליו (כן, גם מאפים!), התחברה בי תחושת רצון לממש את החלומות שלא היו עד עכשיו במקום הנכון שלהם בפלייליסט חיי - ואולי באמת עולם בית הקפה הזה הוא חלק מהם.
שתפו אותי שתמיד יכול להיות מוסד מקומי שלכם - היכן שאתם יכולים לתת לעצמכם להתמקד בעצמכם דווקא באמצעות הרקע הנעים והמרגש הזה של חברותאות ופיקנטיות חיים.