כשהייתי בן עשרים, מצאתי את עצמי במצב בלתי צפוי. אחרי כמה חודשי טיול בדרום אמריקה, הגעתי לתורכיה. אני זוכר שהתיישבתי באחת המסעדות הקטנות באיסטנבול, יושב מול נוף מרהיב של גשר בוספורוס, כשאני מתרגש מהזמן ומהמקום.
ישבתי שם עם ספר באנגלית על השולחן וכולי מתלהב מהמחשבה להתנסות בצלחות המקומיות. פתאום ניגשה אליי מלצרית שדיברה אנגלית בקושי. התחלנו לדבר - או יותר נכון, ניסינו. היא הסבירה לי על המנות והקהל שסביבה התעניין בשיחה שלנו. בינינו עמדו הרבה תנועות ידיים וצחוקים שהפכו את השפה לאתר של חיבור בין שני אנשים שונים.
בסוף הזמנתי מקבאב והיא הלכה להכין אותו בעוד דקות ארוכות שהרגישו כמו זמן אינסופי של קירבה, למרות כל הגבולות שנעמדו בינינו בשפה ובלאומיות. כשסיימנו את הארוחה והגשתי לה טיפ קטן כדרך תודה על השירות ועל החיוך שלה שהיא הצליחה להעביר לי למרות הכל - זו היתה תחושה מדהימה להבין שהתקשורת יכולה להיות הרבה מעבר למילים.
עם השנים הבנתי ששפות לא רק מחברות בין בני אדם אלא גם פותחות דלתות לעולמות חדשים ולידע שאולי לא היינו נוגעים בו אחרת. אם הייתי יודע שאין צורך להסתגר בתוך גבולות שפה אחת בלבד, אולי הייתי מוציא מעצמי עוד דברים רבים ומופלאים יותר.
אז הפיצוח שלי לכל מי שמתמודד עם לימוד שפה חדשה: אל תפחדו לטעות! כל מילה שבורה שאתם אומרים היא צעד נוסף בדרך להבנה עמוקה יותר ואמיתית יותר עם העולם שסביבכם. תשחקו במילים ותתנסו בסיטואציות שונות - אתם עשויים לגלות צדדים שלא הכרתם בעצמכם ועד כמה אנחנו כולנו מכאן לבין שם יכולים לצלוח יחד וכל זה בעזרת מילים פשוטות שעושות פלאים.
אז בפעם הבאה שאתם נמצאים במצב שבו אתם צריכים לדבר בשפה זרה או לשלוח הודעה לחבר ממדינה רחוקה - פשוט תתחילו לדבר! העולם מלא אנשים שמחכים לשמוע אותן מילים שלכם ולהגיד לכם "שלום".