מי מאיתנו לא זוכר את היום שבו יצאנו בפעם הראשונה ללמוד לנהוג? זה היה לפני כמה שנים, ובאותם ימים הייתי בדיוק בן תשע עשרה. התרגשות שעטפה אותי כעטיפה של מתנה יקרה, אבל יחד עם זה גם פחד עמוק שחלחל לתוך הלב. מה אם אני אעשה טעות? ומה אם...?
כשהגעתי לשיעור הראשון שלי בבית הספר לנהיגה, המורה שלי, תמרה, קיבלה אותי בחיוך רחב. היא הייתה נהגת מקצועית עם עשרים שנות ניסיון על הכביש ודיבור חמים שהפך אפילו פעולה כמו להיכנס לרכב לחוויה נעימה. "תשמע," היא אמרה לי כשסגרתי את הדלת מאחוריי והתחלתי לדגדג בידיים עצבניות על ההגה. "נהיגה זה הרבה יותר מלהפעיל מכונה. זו אומנות."
המילים שלה צרבו בזיכרון שלי לאורך השנים שלאחר מכן. בשעורים הראשונים עסקנו בטכניקות בסיסיות - איך לשלוט בהגה, להתמקד בכביש ולראות כל פרט מסביבי. אבל תמרה לימדה אותי משהו שהלך מעבר לכך: היא הסביר שהתנועה בכבישים משקפת את החיים עצמם - לפעמים יש תאונות בלתי צפויות, לפעמים צריך לעצור בפקקים ופשוט לנוח בנחת.
לאורך הזמן למדתי להרגיש את המכונית כידיד ולא כאויב; ללמוד להקשיב לה ולא לקחת סיכונים מיותרים בדרכי אל המטרה שלי - וזה כמובן הוביל לתובנות עמוקות יותר לגבי החיים עצמם.
ובכל זאת, היו רגעים מאתגרים באמת. ביום שישי אחד הכנתי את עצמי היטב לקראת מבחן הנהיגה הראשון שלי ולקחתי נשימה ארוכה לפני שהתיישבתי שוב ליד ההגה באותו רכב מוכר שלא הרגשתי ולכן קצת פחות נעים עכשיו... למזלי הגדול הכל עבר בשלום ואני לא יכול להסביר במילים איך הרגשתי כאשר קיבלתי את הרישיון! איזה חופש מדהים!
אם יש טיפ אחד שאני רוצה לחלוק לכם אחרי כל החוויות הללו הוא שהמון פעמים אנחנו מסתכלים על הנסיעה כהגעה ממקום למקום בלבד ומפספסים את הדרך עצמה ואת מה שהיא מלמדת אותנו בדרך אף פעם אל תיקחו סיכון שהולך נגדכם אם אתם מרגישים שזה מסוכן פשוט תהיו רגישים לצדדים שכוללים רכבים אחרים ואנשים סביבכם.
אז אל תפחדו מהכבישים שממתינים לכם מחוץ לדלת - הם מלאים בהרפתקאות וברגעים קטנים שיכולים לשנות הכל!