אתם יודעים איך זה כשסוף סוף מגיע יום שישי, ואין לכם שום תוכניות? אני אוהב את הרגעים האלה, כשהשמש זורחת והאוויר מתמלא בריח נעים של פריחה. כך קרה לי לפני כמה שבועות, כשנזכרתי שהרכב שלי לא עבר שטיפה מזה זמן מה. בעיני, יש משהו מיוחד בשטיפת רכב - זו לא רק פעולה יומיומית, אלא טקס קטן שמחבר אותך לרכב שלך ולמרחקים שעברת בו.
אז לקחתי את הפנקייק האדום שלי (כן, הוא כבר מנוסע בנתיב החיים יחד איתי מעל ארבע שנים!) ונסעתי למכון השטיפה הקרוב. התיישבתי ליד העמדת השטיפה והמכונה התחילה לעבוד - מים בלחץ גבוה ריססו על הדלתות ואני ממש יכולתי לראות את כל האבק והלכלוך פשוט נעלמים ונדבקים לרצפה. פתאום הרגשתי שקצת דמעות עולות לי בעיניים - זה אולי מצחיק, אבל המחשבה על כל הנסיעות שעשיתי עם הפנקייק הזה: טיולים משפחתיים לחופי הים, מסעות עבודה סוערים וחוויות בלתי נשכחות.
בעודי ממתין לשטיף הבא של הברקה האחרונה במכונה, פנה אליי אחד העובדים במקום ושיתף אותי בסיפור שלו על כיצד הוא החליט לעזוב את העיר הגדולה לטובת חיי הכפר ופשטות השיגרה. באמצע דבריו הבנתי שנינו בעצם חווים בדיוק אותו הדבר בעולם שלנו: אנחנו מתחברים לפרטים הקטנים ולחוויה של הלבוש החיצוני שלנו.
בנוסף לכך שפקקי היום-יום ואחר הצהריים שאבו אותנו לתוך שגרה מעייפת לפעמים מזיזים אותנו מאחור ומאפשרים לנו להרגיש חיים אמתיים גם בדברים הפשוטים כמו שטיפת רכב! אז אם אתם צריכים טיפ: קחו לכם רגע נוסף ביום שהוא שלכם בלבד - תנו לכל הלכלוך להתגלגל בחזרה לטבע - או בקיצור תשקלו לשטוף את הרכב כדי לחדש ישר לכבות תחושות נוספות שלא תמיד צריך לקחת איתכם עוד קדימה.
המפגש הקטן הזה עם הנהג השני עורר בי מחשבות עמוקות יותר כלפי הדברים שאני עושה ביום-יום וגם אפשר לי להתחבר למקום שבו אני נמצא. בפעם הבאה שאתם באים לנקות את הרכב שלכם בכל זאת תהיו מוכנים לקרוא פנימה ולא רק להוציא החוצה; כי לפעמים מדובר בצעד הראשון לכיוון רענון פנימי שקורה דרך ההתרעננות החיצונית הזו.
ומה לגבי הפנקייק? אחרי שטיפה כזו אני שוב מרגיש כאילו הוא חדש מהניילונים!