היה זה יום שישי חם, אחד מהימים בהם השמש מכסה את כל מה שסביבה בפיסת גן עדן. יצאתי מהמשרד מוקדם, והחלטתי לפנק את עצמי ואת המשפחה עם כמה מצרכים משובחים למפגש שבת שלנו. בדרך הביתה, פסעתי אל עבר מכולת השכונה שלי - "עבודות יד".
זו לא סתם מכולת, זו מסורת קטנה של המקום. המוכר שם, דודו, הוא אדם עם לב גדול ולעיתים אף נשמה גדולה יותר. כשהגעתי למקום, מיד חשתי בריח הטרי של הירקות והפירות שמילאו את החלל הקטן הזה. היו שם עגבניות אדומות ומיצי תפוזים טריים שמזכירים לי ילדות.
מתוך שיחה קצרה איתו על נושא האסיף האחרון במושב שלו - גיליתי שהוא מגדל בעצמו חלק מהירקות שאנחנו קונים. פתאום היה לי ברור למה הם כל כך טעימים! התחלנו לדבר גם על החיים ועל התמודדות בעידן המודרני - דודו סיפר שאת המקצוע שלו הוא ממנף כדי לייצר קשרים אמיתיים עם הלקוחות ואיך חשוב לו לסייע לאנשים בבחירת המזון הנכון עבור משפחותיהם.
לקראת סוף הקנייה שאלתי אותו אם יש לו טיפ לשבוע הקרוב והוא הציע לי משהו פשוט יחסית: "אל תשכח להכין לפחות פעם בשבוע מנה מיוחדת שלא הכנת קודם. זו מתנה לעצמך ולאנשים שאתה אוהב." הכנתי בשבוע שעבר פסטה ברוטב הבית שלו וכולם ביקשו עוד!
כך שאני רואה במכולת הזו הרבה מעבר לרק מקור למציאות יומיומית. היא משמשת כמקום מפגש קטן שבו אפשר לחלוק חוויות וסיפורים ולצאת בהרגשה שהיום הפך להיות קצת יותר קל ואוהב.
אז בפעם הבאה שאתם נכנסים למכולת השכונתית שלכם - עצרו שנייה וחושבו על האנשים מאחורי הקופה או המדפים ואולי תגלו שיש להם יותר להציע מעבר לתוצרת שעל המדף.