הכל התחיל ביום שישי שטוף שמש, כשחזרתי מעוד שבוע מפרך בעבודה. הרכב שלי, ששירת אותי faithfully במשך כמה שנים, היה נראה די עייף - צבעו הדהה, היו עליו כמה שריטות קטנות ואני אפילו יכולתי לראות את את מכות האבן שגרמו לו להיראות כאילו יצא מתחרות ראלי. פתאום החלטתי: היום אני הולך לצבוע אותו!
בהתחלה חשבתי שזה פשוט לקפוץ למוסך הקרוב ולבקש צביעה פשוטה. אבל אז נזכרתי באבא שלי, שהיה צובע את המכוניות שלנו בעצמו כשהייתי ילד. הוא תמיד אמר לי “רכב הוא לא סתם אמצעי תחבורה - זה חלק מהנפש שלך”. אז התחלתי לחקור קצת על תהליך הצביעה והבנתי שאני רוצה לנסות לעשות את זה בעצמי.
כשהגעתי לחנות החומרים עם רשימה ארוכה של מה שאני צריך (מדובר בלא מעט דברים), המוכר שאל אותי אם אני באמת בטוח בזה. "צביעת רכב זו אמנות", הוא אמר לי בחצי חיוך, ונתן לי טיפים איך להתכונן נכון לתהליך. אחרי שסיימנו לדבר ורכשתי הכל, חזרתי הביתה מלא באנרגיה.
ביום שבת העברתי שעות בשמש החמימה בחנייה שלי - שמרק רצפה בפינת הבית כדי להבטיח שלא ייכנס אבק לתהליך. הייתה שם מוזיקה קלאסית ברקע (למה? כי בכל פעם שאני מנסה להיות יצירתי אני מרגיש שזה מוסיף במשהו). התחלתי בצביעה ושם בדיוק הגיעה השכנה שלנו עם הכלב שלה... היא הייתה בהלם ממש איזה שינוי עבר הרכב הקטן הזה.
שעות חלפו והיו רגעים שבהם שקליתי להתייאש; הלכה הרבה עבודה, והרגעים שבהם הוצאתי עוד שכבת צבע גרמו לכך שכל פריט קטן זז כמו רוח על פני מים רגועים - שיניתי גוון פה ושם עד שהגעבתי לגוון הנכון! כשסיימת משימת הצביעה הזו סוף סוף ודאגי לפינות ולמקומות הקטנים שאפשר היה לשפר - זאת הייתה הרגשה מופלאה.
יום אחר כך חברים הגיעו לבקר ונדהמו מהמראה החדש של הרכב שלי - איכשהו הפכנו את כל השיחה לדיון על רכבים ומוסכים וכל אחד נתן עצות נוספות או סיפורים מחוויות דומות שלהם.
אם הייתי יכול לתת טיפ ממני אליכם לגבי צביעת רכב זה לשמור על סבלנות ולהעניק תשומת לב לפרטים הקטנים; אתם תגלו שעבודת יד יכולה להשאיר חותם יותר משמעותי מכל דבר אחר שעשיתם עד כה עם כלי עבודה אנושיים אחרים. בסופו של יום אתה לא רק מצבע אלא גם מחלק משהו מעצמך ומהשורשים שלך לכל מי שמסביבך...
אז אם יש לכם רכב עייף ששואל מכם טיפול - אולי תחשבו לשדרגו בעצמכם? יכול להיות שתפתיעו את עצמכם ותראו כמה כוחות יש בכם!