נכון, זה לא קל לתקן מכוניות קלאסיות. אבל יש משהו קסום במפגש הזה עם ההיסטוריה של הרכב, כמו פיסת תרבות של מה שהיה פעם. אני זוכר שהייתי ילד קטן, מסתובב בשכונה שלי ותמיד עוצר ליד הוואן הכחול המהמם של השכן, רואים איך הזמן חקוק עליו, וכל קימור בו מספר סיפור.
לאחרונה נפתחה לי ההזדמנות לקחת על עצמי פרויקט כזה - לשפץ ג'יפ ישן שירשתי סבא שלי. הוא היה הרכב הראשון שלו והיה לו קשר רגשי לעולם שלא הכרתי. החלטתי שנדרש לי קצת אתגר אחרי כל השנים שאני עסק בעבודות מתקדמות יותר.
אז התחלתי לחקור באינטרנט (היכן שהיינו בלי האינטרנט?) וגיליתי עולם ומלואו של פורומים וקהלים שמתעסקים בתיקוני רכבים קלאסיים. האנשים האלה מדברים על אהבתם למכוניות כאילו מדובר בבני משפחה. ומאוד מהר הבנתי שמשמעות תיקון היא הרבה יותר מעבודה טכנית - זה כמעט סוג של ריפוי.
בחודש האחרון אני מבלה שעות בגר garage המקומי - סדנה שבה אנשים מביאים את הגרוטאות שלהם ונפנים אישית אל העולם שבו המכוניות מדברות ביניהם (ומיד חושף אותך לאמירות יוצאות דופן). למדתי שם עד כמה חשוב לעבוד בנחת ובסבלנות; הקצב שלי היה מזיע בהתחלה, הכל נראה מורכב ולגמרי בלתי אפשרי... עד שהתיישבתי עם חבר שסייע לי להבין דווקא להתרכז בפרטים קטנים ולא להיבהל מהמראה הכולל.
טיפ? אם אתם נכנסים לעולם הזה: תביאו איתכם חוויות ואישורים מהעבר שלכם, הכינו עצמכם לקשיים ואף לפעמים לדמעות מאכזבה… אבל גם ליהנות מכל רגע כשמשהו מצליח! בסופו של דבר, זה לא רק תיקון מכונית - זו דרך לגעת בקשרים בין אנשים לחיים עצמם.
אז כן - אני עדיין עובד על הג'יפ שלי, ואני יודע שאפשר תמיד לבקש עזרה ולטפח קשרים חדשים בדרך הזו. כי בסוף הדרך היא זאת שאותך מחברת לכל כך הרבה דברים שלא ידעת שאתה צריך בהם ממש רגש ומחשבה.
מתקן הלבבות הנוסטלגיים,
ערן