אתמול יצאתי מהבית עם הבן שלי, יובל, לכיוון חנות צעצועים שכונתית. מאז שהוא נולד אני רואה את ההתרגשות שבה הוא מגלה עולם חדש תוך כדי משחק. החנות הזו, שהייתה שייכת לדור אבותיי ובאה במקביל להתפתחות הטכנולוגיה העכשווית, הייתה משהו מיוחד; מעבר לצעצועים עצמם, היה בה את הרגש של פעם.
כשהצעדנו פנימה, הריח המוכר של פלסטיק חדש התערבב בריחות צבעי מים וצבעוניות שקפצה לעיניים. כל מדף היה מוסד בזיכרון שלי - בכל פינה זכרתי צעצוע ששיחקתי בו בילדותי. זה היה כאילו הזמן עצר מלכת והחזיר אותי לילדות האבודה באחת מהן. כמו אותן מסיבות בשבת בבוקר כשהיינו נפגשים עם חברים לשחק בכדור או לבנות מגדלים ממסמרי עץ וקוביות.
יובל התרווח בין המדפים עם חיוך רחב על פניו. "אבא! תראה את המשחק הזה!", הוא צעק בהתלהבות בעודי מתקרב אליו עם ערימות של נוסטלגיה בליבי.
לבסוף החלטנו לקנות פאזל קלאסי יחד - כזה שבו מבטאים כישורי חשיבה ותכנון לצד כיף ושעשוע משפחתי. הלכנו הביתה ופתחו יחדיו לנו שעה טובה ומאות חוויות משותפות שיכלו להיבנה לכל חלק בפאזל.
אני רוצה לחלוק טיפ קטן: כשאגדה חדשה נוצרת בעולם הילדי שלנו באמצעות צע toys כחלק מרגעים משותפים - יש כאן לא רק השקעה בצעצוע אלא גם בנייה של זיכרונות חשובים לעתיד. למצוא זמן איכות לצד הכניסה למועדון מחזור הצעצועים הישנים מומלץ מאוד ויש בכך יתרון כפול - אחד עבור הכיס וגם לנשמה שלנו כהורים.
לאורך הדרך גיליתי שהחיים הם בעצם סדרה אינסופית של פעולות פשוטות שמתחברות לתמונה אחת גדולה ומשמעותית יותר ככל שעובר הזמן - בדיוק כמו הפאזל המיוחד שהכנו ביחד יום אחרי יום.